לפני 7 שנים. 10 בנובמבר 2016 בשעה 7:17
תמיד ייחלתי לכישרון. משהו כזה שיהיה ייחודי רק לי. משהו שאוכל להסתכל עליו לרגע מבחוץ ולהגיד "זה אני, בזה אני טובה". תמיד קינאתי באלה שבמעשה אחד מוכשר הפכו את עצמם לנוכחים, לבעלי משמעות. ספר שכתוב היטב יכול לגרום לי לרצות להגיד תודה לסופר, מוזיקה שגורמת לי להקשיב יכולה לגרום לי לעצור הכל לכמה דקות. ואני תמיד אדמיין את האדם שהכשרון שייך לו, אלביש עליו תכונות שחשובות לי וגם תמיד איזה משהו רע, כי אין מושלם.
תמיד כשאני נתקלת בכשרון שהופך בי משהו אני עוצרת לשנייה ומחפשת את הכשרון שלי. ומקנאה.
