half-way contempt

התחלתי את היום עם ניל יאנג, בא לי עליו ורשימת ההשמעה שלו מספיק ארוכה כדי להחזיק יום עבודה ארוך ואינטנסיבי על המחשב. המוזיקה רצה ברקע כבר שלוש שעות ואני שקועה במיילים, בין לבין אני מנהלת שתי שיחות שאחת מהן מעלה לא מעט חיוכים על פני ואני שקועה בעיקר במסך המחשב. פתאום אני מרגישה תחושת אי נוחות, משהו בי זז לא טוב. העורף שלי מזכיר את עצמו ואת זה שהוא תפוס, הראש שלי נזרק החוצה מהריכוז בעבודה ובכלליות - משהו מציק לי.
אני עוצרת הכל לשנייה ומנסה להבין מה לעזאזל קורה. וכן, ברור, התחלפה לי המוזיקה. במקום ניל יאנג נעים הקול ובעל היכולת הנפלאה טו קרי אה טיון מתנגן לי (כבר שיר רביעי ברציפות) הנמסיס המוזיקלי שלי. דילן. אלוהים, כמה שהוא חורק.

חייבת פיצוי מוזיקלי. ועכשיו.