half-way contempt

היה לי יום קשה אתמול. מאוד. היה לי התקף מיגרנה שניתן להגיד שדי שיתק אותי. חוץ מלשכב על הספה מול המחשב עשיתי מעט מאוד.
אחרי הרבה מאוד זמן שוב הקאתי, שוב היו "איבודי ראייה". היה לי קשה. לא יכלתי לאכול למרות שהייתי מאוד רעבה וגם לשתות היה אתגר.
בתוך כל זה הבחור שלי, שהבריז מהעבודה בלי קשר אלי, היה מקור להקלה. כל תזוזה שלי נענתה בהצעה לעזרה, כל בקשה התמלאה.
אני אומרת כל הזמן שאני מעדיפה לבד, שאני אוהבת אותו אבל זקוקה להמון מרחב, אני אפילו מפנטזת לעיתים על לגור בדירות נפרדות.
ימים כמו אתמול גורמים לי להבין שטוב שהוא קרוב, פה, לידי. איתי.
גם את הדירה הבאה אחפש איתו.