לפני 8 שנים. 9 בינואר 2017 בשעה 4:52
אני ערה כבר שעה בערך, אולי שעתיים. התעוררתי עם מחשבה טורדנית שקשורה לעבודה ומאותו הרגע המחשבות שלי התפזרו לכיוונים שונים ואני מנסה לאסוף אותן ולהשקיט אותן. או לפחות לכבות עד הבוקר.
כשזה היה קורה בתקופת הלבד שלי הייתי מתלבשת ויוצאת לבר השכונתי או מודיעה למישהו שהוא צריך להגיע. לרוב הייתי עושה את שניהם.
עם יד על הלב? אני לא יכולה להגיד שאני לא מתגעגעת לזה. אהבתי מאוד את הלבד שלי וזה חסר לי מאוד, אבל כשאני חוזרת מהשירותים והוא (ישן לחלוטין) מניח יד עדינה על הכתף שלי הגעגוע מעט מתכהה. זה שם, אני עוד מרגישה חסרה וצורך בלבד. אבל אני גם מרגישה במקום, עם היד שלו עלי.
