half-way contempt

כשאני אומרת לו שאני רעבה לבשר הוא שואל אם להזמין מקום במסעדה או את עצמו ומעלה חיוך על פני. אני מבקשת שיעשה את שניהם ואומרת לו שכדאי שידאג למקום פינתי, אינטימי.
כרגיל, אני מגיעה לפניו ומחכה לו עם דרינק, אני אוהבת איך שהמבט שלו משתנה כשהוא רואה אותי. הוא נעמד מעלי, מתכופף לחיבוק ונעצר כשאני מגישה לו שקית קטנה ואומרת: "מתנה, קח אותה איתך לשירותים." הוא הולך וכשהוא חוזר הוא מתיישב לידי עם מבט טרוד. אני שואלת מה עם החיבוק שלי והוא נצמד אלי, שוכח שלפני שניה הניח מצבטים על הפטמות שלו. אנחת הכאב שלו נשמעת בבירור והוא מסמיק וקופא, כשהוא מפשיר הוא אומר שהוא מפחד שרואים אותם ושזה כואב. אני מעבירה יד על הלחי שלו ואומרת: "לא נורא, נזמין.". 
אני מבקשת ממנו להזמין בשביל שנינו והוא יוצא מאיפוס, אפס יכולת בחירה. הוא מסתכל על התפריט, על המלצר, עלי ולא מוציא מילה מהפה.
אני פונה למלצר ואומרת: "טוב, הוא מתנהג כאילו הוא עם הגאג שלו, אני אזמין." אני בטוחה שלא רק אני שמעתי את הנשימה שלו נעצרת.
האוכל מגיע והשיחה קולחת, חוץ מברגעים שהיד שלי עוברת על החזה שלו, ספק מלטפת ספק מזכירה את המצבטים, הכאב משתק אותו.
בשלב מסויים אני מניחה את הרגל שלי על הרגל שלו ואומרת לו שמספיק לדבר, שילטף לי את הירך וייתן לי לאכול בשקט. הוא מעביר יד בעדינות ואני רואה עליו שזה נעים לו כמו שלי, הוא בטח מדמיין איך הוא מתחכך בה.
את שארית הארוחה אנחנו מעבירים בשקט, חוץ מאנחות קטנות מצידו, כשהיד שלי פוגשת את אחד המצבטים. אנחנו משלמים את החשבון וכשאנחנו מחוץ למסעדה אני מבקשת ממנו לשחרר את המצבטים. העיניים שלו נפערות מהכאב ואני מרטיבה מעט. אנחנו מסתובבים מעט וכשאני רואה סמטה קטנה אני מצביעה לו עליה ואנחנו נכנסים. הוא נשען על הקיר ואני עליו, הוא נרתע כשאני מתחככת בפטמות הרגישות וזה גורם לי לחייך.
הוא אומר לי שעמד לו במסעדה כשהרשיתי לו ללטף אותי, שהירכיים שלי נעימות, שהוא לא הפסיק לחשוב איך הוא מנשק אותן. אני פותחת את המכנסיים שלו ואומרת לו להמשיך לספר לי מה בא לו. היד שלי נכנסת ועוצרת על הזין שלו, הוא כבר כמה ימים לובש גרביונים במקום תחתונים והמראה של הזקפה בתוכם נעים לי. הוא ממשיך לספר ואני ממשיכה ללטף. הוא מבקש ממני להפסיק, מפחד שיגמור ואני אומרת לו שהוא יכול להפסיק לספר, אבל שאני אמשיך ללטף. יש שקט, שומעים רק את היד שלי מתחככת בניילון שעל הזין שלו ואותו מנסה לא להוציא קולות של עונג. היד שלו מתהדקת סביבי והוא אומר לי שהוא קרוב מאוד, שהוא מבקש שאפסיק, שהוא שנייה מלגמור ואני משתיקה אותו. אני מרגישה אותו עוצר נשימה ומרימה את היד. הוא שואל: "למה?" כועס ומתוסכל וגומר בגרביונים. אני אומרת לו: "כי אני מחליטה מתי ואיך, תסגור את המכנסיים."
את הדרך הביתה אנחנו עוברים בשקט, הוא כועס ואני מניחה לו להרגע. אנחנו נפרדים לשלום והליטוף שאני מעבירה לו על הירך מקפיץ אותו. כשהוא מגיע הביתה הוא שולח לי הודעה: "אני שונא לרצות להיות שלך גם כשאני כועס. תודה."