לפני 7 שנים. 12 בינואר 2017 בשעה 19:58
זה מושג מאוד אמורפי, גם לא באמת נמצא בלקסיקון שלי. עד שכן. עד ששאלה אחת שנשאלתי על ידי אדם שטוען שהוא יכתוב עלי ספר הובילה לשיחה בנושא. לפעמים אני מבינה שאני אמנם נמנעת מהגדרות מסויימות אבל לא מהמשמעות שלהן בשטח, אני חושבת שזה מקרה שכזה.
אני עוד צריכה לעבד עם עצמי כמה דברים בנושא ואני יודעת שדעות של אחרים יעזרו לי, אז אני משתפת. אני שמה פה חלקים מהשיחה איתו, אלה שאני בעיקר צריכה ללבן עם עצמי, כולל את ההגדרה שלי לכניעה, שנולדה רק היום.
אני אכתוב איזו מסקנה או שתיים בסוף. דעות, ביקורת מנומסת, בדיחות - כולכם מוזמנים (:
"אני: הוא מפחד לשחרר. וקשה לו עם הכניעה.
הוא: בהנחה שאת מתכוונת לכניעה אמיתית, לא משחקית, זה לא עניין של מהיום למחר. זה תהליך."
"אני: אתה יודע, זה גבול דק מהצד שלי.
מתי להניח לו להתרגל לזה בשקט ומתי להיכנס אול אין.
לכל אחת מהאופציות יכולות להיות השלחות על הקשר.
הוא: כ (השלכות)" - שתדעו שהוא מתקן אותי לפעמים (:
"הוא: תגדירי כניעה, בהקשר הזה, שלו ושלך.
אני: לעשות מה שבא לי. לציית. ליזום הנאה/סיפוק שלי. לחזר."
"אני: אני לא צריכה מיידית, אבל כן דורשת חלקית והתכווננות לשאר.
הוא: אני מבין. אבל, את מספיק נבונה ורגישה לדעת שקשה לתכנן ולהתכוונן (ואפילו להתכוון).
אני: כן.
הוא: בוודאי כשמפחדים.
אני: אבל אני לא קוראת מחשבות (:
הוא: אין לי הרבה ניסיון. אבל במעט שיש לי, הכניעה שהגיעה לפעמים רחוק, הייתה תהליך ארוך.
של פריצת גבולות מתמשכת, דברים שלא חשבתי שאהיה מסוגל לתת, נתתי, אבל זה לקח זמן
אני מדבר על מנטלי, אבל זה די דומה, אני חושב."
"אני: אני יודעת את זה. אני פשוט חושבת שעל הצד הנכנע יש חובת הוכחה במקרה הזה.
או חובת הוכחה של הרצון הבסיסי.
הוא: אני לא לגמרי מסכים. כי הוא לא יכול לדמיין את העתיד ממש. לכן, הרצון שלו קשור בלהיות הנשלט שלך. לבחון את זה כל הזמן סביב בקשות, זה לא מבחן נכון בהכרח.
בקיצור, אם הוא מרגש אותך, תניחי לו.
אני: להניח לו ו...? ולהשאר רעבה?"
"הוא: חכי רגע, אני מבין משהו.
את באמת לא מנטלית, זה די מדהים. תסתכלי שוב על ההגדרה שלך. היא כולה עוסקת בפעולות, לא במחשבות. כניעה היא בעיני מצב תודעתי הרבה יותר ממה שקורה בעקבותיה."
החבר/ה אינו/אינה מחובר/ת" - פה המחשב החליט לעשות ריסטרט.
אז ככה:
1. אני חושבת שזאת פעם ראשונה בה אני מבינה שכשאני הולכת ישר/רק למעשים (ככה זה איתי בהתחלה) אני מפספסת.
2. אני באמת לא מצליחה לשים את האצבע על מתי זה חוסר סבלנות ומתי זה "באמא שלך תאפס".
1. אני חושבת שזאת פעם ראשונה בה אני מבינה שכשאני הולכת ישר/רק למעשים (ככה זה איתי בהתחלה) אני מפספסת.
2. אני באמת לא מצליחה לשים את האצבע על מתי זה חוסר סבלנות ומתי זה "באמא שלך תאפס".
3. אני לא קוראת מחשבות (לצערי הרב), אני צריכה שידברו איתי, אחרת אני מרימה ידיים מהר.
4. ברינג איט און, אם יש לכם מה להגיד.
