דווקא איתך אני אוהבת את האקטיביות, לשמוע אותך אומרת מה את רוצה, מה חסר לך. כשאני רואה אותך על הברכיים מולי, לבושה אך ורק בכיסוי עיניים אני לא מתאפקת ומבקשת ממך לפשק את הרגליים עוד קצת. הפישוק מנמיך אותך קצת וממקם את הרטיבות שלך על הרגל שלי, שלא ידעת שהיתה שם. את קופצת מעט, רגישה ומגורה ואני אומרת לך בשקט: "תחזרי, זה הדבר היחיד שתוכלי להתחכך בו היום". את יורדת נמוך יותר, ולא זזה על הרגל שלי.
אני מבקשת ממך למנות חמישה דברים שהיית רוצה עכשיו ומזיזה את הרגל שלי בתנועות עדינות. את שותקת ואני מחכה. את מנסה להסביר לי שאת לא יודעת מה לרצות, מה מותר לך לרצות ואני מבקשת ממך להפסיק. "עכשיו אני סופרת, בכל ספרה את תבקשי ממני משהו, בנימוס ובפירוט", אני שומעת אותך בולעת רוק ומרגישה אותך נצמדת קצת יותר לרגל שלי.
יד ימין שלי נמצאת בין הרגלים שלי, אני מרטיבה אותה היטב, מבקשת ממך להוציא לשון וללקק ומגישה לך את כף ידי.
את מתנשמת בכבדות וכשאני לוקחת אותה את אומרת: "תודה".
ואני אומרת: "אחד".