אני חולה. אני עם תה, בטרנינג, מתחת לכרבולית וקר לי. אני חולה.
זה לא היה כל כך מרגיז אם זה היה מתחיל עכשיו, אבל זה התחיל אתמול. ואתמול היה הפמדום. ושני אנשים עבדו עליו קשה מאוד ואחת מהם אני מחבבת במיוחד. והלחץ שהיה לפני, מי תגיע ומי לא. ובהתחלה, כשגילינו שהגיעו רק 3 שולטות חוץ מאיתנו (תודה לכן) וההבנה שיש המון נשלטים שטרחו והגיעו בשבילנו (וכמובן שגם בשבילם).
ואני חולה. ועמדתי בצד, עם חום. ולא שיחקתי. כי אני חולה. ורציתי ובער בי לשחק במה ששלי מול כולם ובאחרים מול מה ששלי. ובמקום זה עמדתי וניסיתי לשמור על ארשת פנים של "לא רוצה להיכנס למיטה ולשתות תה".
ורציתי לשחק, כי רציתי, כי הגיע לכל מי מהנשלטים שהגיעו וכי הגיע לגבירה רומנטית לראות איך מה שהיא עשתה עושה טוב לשולטות אחרות. ולא יכלתי.
ואני מתנצלת שככה יצא, שבסוף לא נקפתי אצבע, או קיין, או כף רגל.
ויש לי מלא ביקורת (לא כלפי מי ומה שהיה אלא כלפי מי שלא) אבל כרגע אני רוצה בעיקר להתנצל בפני מי שהגיע ולא זכה לשחק, בפני מי שהגיעה והראתה שיש רצון וצורך בדבר כזה.
ולהגיד תודה לגבירה רומנטית, כי היא קרעה את התחת בשביל זה וכי היא נפלאה.
