לפני 7 שנים. 26 בפברואר 2017 בשעה 11:42
איכשהו תמיד היו לי משברי גיל בגילאים לא עגולים. תשע עשרה, עשרים ושלוש, עשרים ושבע, שלושים ושש.
בכל תקופה כזאת בא לי לשבור את הכלים, להפוך עולמות. אני מרגישה לי שצפוף לי בתוכי, שאני צריכה לצאת ממני. ואני תמיד לא עושה את זה. אני עושה עוד קעקוע, חושבת על לסיים זוגיות, מתחילה אחת נוספת, עוברת עיר, מחליפה מקום עבודה ונשארת באותו התחום, צובעת שיער. שום כלי לא נשבר, שום דבר לא משתנה.
ועכשיו בראש אני מריצה קעקועים, הזוגיות שלי כנראה חזקה מתמיד, משהו נוסף מרחף באוויר (אם לא אחרב זאת), מחפשים דירה, בעבודה מתחלפת ההנהלה והשיער היה כחול.
וכמו תמיד, המשבר שלי יהיה רק סדקים מבפנים ומעט מאוד אנשים יראו התנפצות. אם בכלל.
