שיחה שהייתה לי על איבוד העצמאות בתוך קשר בדס"מי, או יותר נכון על וויתור שכזה, גרמה לי להזכר בחוויה ישנה. זה אמנם לא מתקשר באופן ישיר, אולי אפילו קצת יותר "עצמיות" מ"עצמאות", אבל זה כן מתחבר לי מהמקום של לעמוד על שלך ועל מי שאתה אל מול שולטת.
הייתי יחסית בתחילת דרכי, אמנם אחרי לא מעט שנים בקהילה, אבל כן מעט שנים בעשיה. עשיתי דברים בצורה מאוד אינסטנקטיבית, עם פחות היסוסים, פחות חשש שאני "לא במקום". קצת כמו ילדה שדוחפת אצבע לשקע (ולכמה איברים (: )
היה לי נשלט מבוגר ממני בעשר שנים בערך, חכם ממני, בעל דעות נחרצות ומנומקות היטב על לא מעט נושאים ודנו במשהו. לא זוכרת במה. הוא חשב אחרת ממני והוכיח אותי על טעותי. אני ישבתי על כסא והוא עמד מולי, עירום. הדיון היה סוער וכל פעם שהוא "הרגיז" אותי סטרתי לו, מעכתי אשכים, חבטתי בירכיים, ביקשתי ממנו לרדת לרצפה, שארק על פניו, ואז שיחזור לעמוד. הדיון היה ארוך. בשלב מסויים הוא ביקש לעמוד על הברכיים מולי כי הוא הרגיש מעט לא יציב. לאחר כמה דקות נוספות הוא עדיין סתר את דברי, התנגד, אבל הפך איטי יותר ורצף המחשבה שלו קירטע, היום אני יודעת להגדיר את זה כריחוף, בדרך לסאבספייס. עצרתי את הדיון וביקשתי ממנו לשכב על הרצפה, להרגע. הוא ביקש לאחוז בכף הרגל שלי (כמובן שהוא פוטפטישסט) וכשאישרתי עטף אותה בכפות ידיו והניח עליה ראש. כשראיתי שהוא שוב איתי אמרתי לו שהוא הרוויח גמירה, מכף הרגל שלי. למוד ניסיון הוא קפץ על ההזדמנות (כבר קרה שהוא התמהמה ואיבד את האפשרות לגמור). כשאמרתי לו שזה יכול להיות איך שהוא רוצה מיקם את עצמו מולי, זקפה על כף הרגל, מחבק את השוק ומנשק את הירך. כשהנחתי יד על הלחי שלו ואמרתי "יכול" הוא התחיל להתחכך בכף הרגל שלי וגמר בשניות קצרות מאוד. הלופ שהוא נכנס אליו כשהוא מלמל "תודה" היה ארוך יותר.
תוך כדי שהוא מנגב את כף הרגל שלי שאלתי אותו אם הוא יודע למה הוא קיבל את האפשרות לגמור.
הוא שאל: "כי נתתי לך לעשות מה שאת רוצה אבל נשארתי אני?"
ליטפתי לו את הראש, חייכתי אליו ואמרתי לו להכין לי קפה.
הוא אמר תודה.