half-way contempt

אז גרופון, איתו אני מתכתבת בתדירות מאוד גבוהה, שלח לי הצעה מעניינת. להדפיס תמונות מהטלפון שלי ולהפוך את זה לאלבום שינציח את החוויות שלי.
עכשיו, לי כמעט ואין תמונות בטלפון, אני לא מצלמת/מצטלמת/מקבלת תמונות כמעט בכלל. מה שכן יש לי זה אוכל, רגליים בגרביונים ומגפיים ומעט שנשלטים/ות שלחו במצבי... מממ... צבירה מסויימים.
ולא יכלתי שלא לדמיין את המדפיס עורך לי את האלבום ופוער עיניים בהשתאות: "אני לא מבין. על מה נתפס הזנב? אין פה חוטים". ואולי: "נראה לי שהיא אחות, יש פה הרבה פצועים/ות".

כן, אני מצחקקת עם עצמי כבר כמה דקות.