בבוקר שלחתי לך:"היום אתה חודר. נדבר לקראת הערב. תזמין לנו מקום במסעדה?"
התשובה המבולבלת שלך, שהורכבה מכן, בטח ומה זאת אומרת? העלתה חיוך על הפנים שלי. במהלך היום עלית לי בראש לא מעט, דמיינתי את הריגוש שלך, את הניסיון להבין למה התכוונתי, את המבט שלך לכשאגע בך, דימיינתי והתעוררתי.
כשישבנו לאכול ראיתי את אי השקט שלך, הסתכלת עלי במבט של ילד מבולבל, ענית לי בתשובות קצרות וחסרות סבלנות. כשביקשתי את כף היד שלך ושמתי בין הרגליים שלי, תוך כדי שאני אומרת לך שאני רוצה שתרגיש, הנחת את הסכו"ם ואמרת:"אני לא יכול יותר, אני משתגע. מה זאת אומרת חודר?".
אני התעלמתי והמשכתי לאכול, מחייכת. אתה חיכית, בשקט, שאסיים.
כשהגענו אליך שמתי עליך את כיסוי העיניים וביקשתי ממך להפשיט אותי, נהניתי לראות איך אתה משתדל להראות איפוק, לעשות זאת לאט ובעדינות. כשהייתי עירומה לחלוטין ביקשתי ממך לעמוד על על הברכיים, הפשלתי לך את המכנסיים והתחתונים העברתי ליטוף על הזקפה שלך, התיישבתי על הכורסא ואמרתי: "לקק."
את הדקות הקרובות בילינו כשהלשון שלך בתוכי, מענגת אותי, הקולות שלי דירבנו אותך להמשיך, לא להפסיק. כשנמאס לי הפסקתי אותך ואמרתי לך שהגיע הרגע, שמה שאני רוצה עכשיו זה לראות את הזין שלך חודר, לשמוע את האנחה הראשונה שלך ברגע החדירה. אתה מלמלת מילות תודה, הפתעה.
השנייה הזאת, בה חדרת, ההתקשחות של הגוף, האנקה, הדחיפה הראשונה שגרמה לך לפעור את הפה, הייתה מדהימה. השנייה אחר כך, ההבנה, רפיון הגוף, ה"למה?" הנעלב וכועס, כשהבנת שמה שאתה מזיין עכשיו זה חתיכת סיליקון, גרמה לי לשלוח יד אל בין הרגליים שלי.
"אני מאוננת עכשיו, שתדע. אתה מזיין צינור ואני נוגעת בעצמי. אתה לא מפסיק עד שאני גומרת."
לפני 7 שנים. 28 באפריל 2017 בשעה 8:01
