half-way contempt

כשנכנסת, אחרי שהראש שלך התרומם מכפות הרגליים שלי, ראית שיש על השולחן יין ושתי כוסות. שאלת, בחיוך: "אנחנו חוגגים משהו?", אני אמרתי שלא, שסתם התחשק לי ושאתה יכול למזוג והוספתי שתשים לב שיש קערה על הרצפה, גם לשם צריך למזוג. המבט שלך ירד למטה וחזר אלי כמה פעמים לפני ששאלת למי מיועדת הקערה. עניתי ב: "תמזוג" ואתה מזגת.
אני הרמתי את הכוס שלי וכשאמרתי לך שאתה יכול לשתות גם פגשתי מבט מבולבל. "מה מהם שלי?", שאלת. כשעניתי שלדעתי תנחש לבד הורדת את הראש לקערה והתחלת ללקק. 
שתיתי מהכוס שלי בהנאה, והסתכלתי עליך מעווה פנים, אתה לא באמת אוהב יין. "אתה לא חייב לשתות, אתה יכול ללקק לי את הרגליים אם אתה מעדיף" אמרתי, הנחתי רגליים על ההדום ונשענתי לאחור.
אני אוהבת את הרגעים השקטים האלה. אני מכבה את המחשבות, מתרכזת בלשון שלך שמענגת אותי, שנינו מרגישים במקום הנכון לנו.
כשהטלפון שלי רוטט שנינו מעט נבהלים, כל אחד מאיתנו קצת שקע במקום הנעים שלו. אני עונה, מקשיבה כמה שניות, אומרת: "אוקיי, נתראה עוד מעט." ומסתכלת עליך, מרים את הראש שלך ומביט בי במבט שואל. אני מניחה את הטלפון ומבקשת ממך למלא לי את הכוס ולהיכנס לחדר האמבטיה. כשאתה מנסה לשאול משהו אני אומרת לך שאין עוד הרבה זמן, כי עוד מעט ידפקו בדלת. אתה מוזג לי את היין, הולך לחדר האמבטיה ונעמד שם, אבוד. אני קמה אליך, שמה לך מצבטים, גאג, יד על הלחי, אומרת: "זה לא ייקח הרבה זמן לדעתי, אל תגע בעצמך." ויוצאת כשאני סוגרת את הדלת אחרי.
כשדופקים בדלת אני יכולה להישבע שאני שומעת גם את הלב שלך דופק.
אני פותחת את הדלת, מזמינה אותו להיכנס, מציעה לו את כוס היין שמזגת ואתה שומע אותי אומרת לו:"אתה זוכר מה סיכמנו, הרשיתי לך לבוא בתנאי שאתה יורד לי, אני גומרת ואתה קם והולך". אתה שומע אותו אומר מילה אחת, "תודה".
לאחר מכן יש שקט שמופר רק באנחות שלי, כשהשקט חוזר שוב אתה שומע אותו מבקש לשאול משהו קצר לפני שהוא הולך ואותי מאשרת. "למה יש פה קערית עם יין על הרצפה?", הוא שואל ואני צוחקת.
צוחקת ואומרת: "זה? זה להוא שמחכה לי במקלחת. אבל הוא לא אוהב יין. עכשיו אתה צריך ללכת." הוא מודה לי שוב ויוצא. אני נכנסת אליך ומוצאת אותך עומד איפה שהשארתי אותך. אני מסירה את המצבטים ואנחת הכאב שלך גורמת לי לחייך, אני מורידה את הגאג ומנקה ממך את הריר. אתה לא אומר מילה. אני חוזרת לספה, מניחה רגליים על ההדום ואתה נשאר לעמוד.
אני קוראת לך לבוא אלי ואומרת לך שאתה יכול לספר לי מה אתה מרגיש עכשיו. אתה בא אלי, בשקט, יורד לרצפה, שם את הראש על הירכיים שלי ואומר: "נשמע שנהנית. אני מקנא. אני יכול פשוט להשאר ככה?".
אני מניחה עליך יד וכל אחד מאיתנו נרגע, מרגיש במקום הנכון לו.