אני יושב על הכורסא מולה, זז קצת באי נוחות אבל מסביר לה בצורה רהוטה שאני צריך הדדיות. "אני חייב לדעת שאוכל לעשות לה מה שהיא עושה לי כדי לשחרר, אחרת זה לא יקרה", אני אומר, שוב.
זאת לא פעם ראשונה שאני מעלה את הטיעון הזה, היא ידעה את זה עוד לפני שניפגשנו בבר, סתם לדבר וגילינו שיש ביננו משיכה, זה משפט שחזרתי עליו כמעט כל פעם שהזכרתי את זה שאני רוצה לבדוק כמה דברים מה"צד השני".
היא מחייכת ואומרת לי שהיא יודעת ושהיא מקבלת את האתגר. נכון, זאת לא חוכמה, היא יודעת בדיוק אלו דברים מעוררים אותי וזה שלא שהיא לא חוותה אותם בעבר, בניגוד אלי.
אני מזדקף מעט, ספק מגירוי ספק מחשש ושואל: "מה זאת אומרת? את תתני לי לעשות לך דברים?". היא מחייכת, שוב ואומרת לי שאנחנו נעשה דברים בהדדיות, שני דברים למעשה. אני מחייך והיא יודעת שהיא לא צריכה לפרט, הרי יש רק שני דברים שאני טוען שמסקרנים אותי. טוב, שלושה, אבל לאכול אותה כארוחת ערב מעורר אצל שנינו אסוסיאציות שונות ולא התגברנו על הפער הזה.
היא קמה מהספה אל התיק שלה ומוציאה משם שני פריטים בשקית אטומה, מניחה אותם על השולחן, נעמדת עם הגב אלי, מפשילה את השמלה ומתכופפת. פלג הגוף העליון שלה מונח על השולחן והישבן שלה פונה לכיווני. אני יושב ולא לגמרי בטוח מה לעשות, חוץ מלהזדקר, כמובן.
יש כמה שניות של שקט והיא אומרת: "תבחר מספר. רק תזכור, אחר כך זה אתה על השולחן." אני קם לכיוונה, מניח יד על הישבן שלה ושואל בחיוך: "מה אם לא ארצה, אחר כך?", היא מתרוממת ומסתובבת אלי, השמלה שלה צונחת ואני נאנח באכזבה. היא מתקרבת אלי, מניחה יד על הזקפה שלי ואומרת: "בטח שתרצה. הרי אם לא תתן לי להכות בישבן שלך אחר כך, לא תזכה לזיין אותי בתחת." היא מסתובבת, נשענת על השולחן, מפשילה שוב את השמלה ואומרת: "30, נראה אותך. אבל אתה סופר."
המכה הראשונה מפתיעה אותה בעוצמה, גם אותי, אני מרגיש כאילו החטפתי לה את החשש שלי, את המבוכה. השנייה והשלישית כבר מתונות יותר. אני מכה ומרגיש אותי מתעורר, מתגרה. היד שלי מתחממת, הישבן שלה מאדים והיא נאנחת. אני עוצר ב-25, מלטף את האדמומיות ונצמד אליה, שתרגיש כמה עומד לי. היא מסובבת אלי את הראש ואומרת שלא הגענו ל-30 ואני עונה לה שאני רוצה יותר. לפני שהיא פותחת את הפה אני אומר: "כן, אני יודע. גם עלי אני רוצה יותר."
היא מחזירה את הראש לשולחן ואני שומע את החיוך שלה כשהיא אומרת בחיוך: "אני לא יכולה לסרב לך. 50.". החיוך שלה מרגיז אותי, היא מתנשאת מעלי. כואב לה, זה ברור לי, אבל אני יודע שהיא בעיקר מרוכזת במחשבה שאחר כך תורה. הייתי מזיין אותה בתחת עכשיו, כואב, שתלמד לא להתנשא אם לא הייתי נאלץ להודות בפני עצמי שאני רוצה לשכב כמוה, להרגיש את הכאב ואת המבוכה שלי.
אני מעמיד פני מתבלבל ומתחיל לספור מ-20. היא לא אומרת כלום ומאותו רגע היד שלי עולה ויורדת על הישבן שלה. הרעשים היחידים שיש זה המפגש בין היד לעור שלה והאנחות, הכל כך מעוררות, שזה מוציא ממנה.
כשאני מגיע ל-50, אני עוצר, מניח את שתי כפות הידיים שלי על הישבן האדום והחם שלה ונרגע. אנחנו נשארים ככה כמה שניות וכשהיא אומרת: "עכשיו תורך" אני מפסיק לנשום לשנייה. זה מלחיץ אותי, אני לא משחרר שליטה, זה מביך, אני מתקשה לענות ואני חושב שאני לא רוצה את זה. אני מוריד ממנה את הידיים ומתרחק, אני חושב שכבר לא עומד לי.
היא מתרוממת, מסדרת את עצמה, הפנים שלה סמוקות כל כך. בלי כל הפחד הזה בטח הייתי מזנק עליה. השקט שלה מפחיד ומרגיע בו זמנית.
היא נעמדת מאחורי ושולחת יד לחגורה שלי, הכפתורים הם הבאים בתור וכשהיא פותחת את הרוכסן המכנסיים שלי צונחים ואני נאנח. היא מניחה יד על החזה שלי ומעל הישבן, נצמדת אלי מאחור ומקרבת אותי אל השולחן. היד שלה מתנתקת מהחזה שלי, מונחת על הגב ודוחפת בעדינות. עדינות שעושה לי חור בגב מרוב מבוכה.
אני שרוע על השולחן והיא מאחורי, אני נבוך, איך אני נותן לה לראות אותי ככה? למה אני מרוגש כל כך?
"אני מזכירה לך, אני הולכת להחטיף לך 50 ספנקים בישבן. אפילו שרימית. גם אני ספרתי.", אני שומע את החיוך שלה ומצחקק קצת, נרגע.
היא מפשילה את התחתונים שלי ומפשקת את הרגליים שלי. את חמשת המכות הראשונות היא מנחיתה בבת אחת ואני לא נושם. אני אפילו לא יודע אם זה כואב מרוב מבוכה. כשהיא עוצרת נפלטת לי אנחה רוטנת.
היא מעבירה יד על האשכים שלי ואומרת: "אתה מרגיש כמה הם מלאים? עומד לך מלחטוף מכות בישבן."
אני קובר את הראש שלי בשולחן ואומר: "אני רוצה עוד, תמשיכי."
היא אומרת: "שולטים ארורים, לא יודעים לבקש יפה." והיד שלה עולה ויורדת ללא הפסקה למשך 50 המכות הבאות.
כשהיא מפסיקה היא נצמדת אלי מאחור ואומרת לי שהיא חושבת שעומד לה כמו שלי עומד. ושזה בדיוק מה שנבדוק פעם הבאה, אם אני אהנה מהדילדו שלה כמו שהיא תהנה מהזין שלי.
זה גם בלשון זכר, גם מתחלפים גם ספנקינג. שלושה דברים שהם לא אני.
אבל הוא היה כל כך סקרן, אז התאמצתי (:
