לפעמים פונים אלי אנשים שאני בגבולות שלהם. הם פונים, לרוב, במטרה לחזר.
אני, כי אני מניחה שאם הם עשו זאת הם לא בחנו את הפרופיל והבלוג שלי ישר מבהירה להם שאני: נשואה מידי/מבוגרת מידי/שמנה מידי/מתל אביב מידי/אלימה מידי או לחילופין: לא בוגדת מספיק/לא שמנה מספיק/לא מבוגרת מספיק/לא גרה רחוק מספיק/לא מנטלית מספיק.
וכמעט תמיד, כשאני מבהירה להם שהם נובחים על העץ הלא נכון (ואני בכלל לא כל כך בקטע של פט-פליי, חוץ מממש לפעמים) הם מבהירים לי שאני טועה בזה שאני לא מתאימה להם והם לי, שזה מדהים בעיני. הרי הגבולות הם שלהם ואני זאת שלא עומדת בהם.
ואז, אם אני ממשיכה לשוחח כי היה לי נעים איתם ואני שמה את החיזור שלהם בצד, מגיע הרגע בו עולה זה שאני לא מנהלת שיחת גבולות עם הנשלטים הפוטנציאלים שלי ושבכלל, אני מצפה שיבואו אלי נקיים משכאלה. ואז, הם צועקים חמס. כי אני מתעלמת מהצרכים של הנשלט, חיה בסרט, מתעללת ובכלל - ככה לא שולטים.
וזאת הנקודה שאני מזכירה להם שבהתחלה ציינתי שאני בגבולות שלהם.
ואומרת יפה שלום.
*לכל מי ששוקל/ת לסקול אותי באבנים על הכותרת, אנא זכרו שאני בחורה צינית*
