לפני 7 שנים. 20 בספטמבר 2017 בשעה 3:34
אני מתעוררת ועוד במיטה שומעת את אבא שלי מפטפט עם עצמו.
כשאני יוצאת לסלון הוא איננו. שניות קצרות של חיפוש והוא נמצא בחצר, מאכיל את החתולים.
אבא שלי, לידעתכם, שונא חתולים ואת העובדה שלאמא שלי יש דורות שלמים בחצר.
הם מסתובבים סביבו ביללות מודות והוא עונה להם: "מבחינתי תרעבו בכלל, יש לכם מזל שהיא קיימת."
אני שואלת אותו למה הוא לא מחכה לאמא שלי שתאכיל אותם והוא עונה: "היא ישנה, הם קוראים לה מתחת לחלון וזה מעיר אותה."
אני מחייכת והוא ממשיך: "חוץ מזה, את תראי, כשהיא תקום, איך היא תהיה שמחה שעשיתי את זה בשבילה."
אני מחייכת וחושבת לעצמי כמה אני ברת מזל. אני הרי העתק של אמא שלי והבחור שלי העתק של אבא שלי.
