תמיד קצת משתפר בתקופה הזאת, אני תמיד אייחס זאת לאפור הנעים בחוץ, לחושך שמגיע מוקדם יותר, לטמפרטורות שצונחות, לרטוב על הכבישים.
אני פעילה יותר, מתאמנת יותר, עובדת יותר (כן, מי היה מאמין שאפשר?). אני תמיד מוסיפה לי אנשים חדשים לחיים בתקופה הזאת. מנצלת את הנעים ללבחון את מי אשאיר קרוב אלי.
השנה זה מוקצן יותר, לדעתי. הזוגיות שלי, שלנו, מקבלת אישרורים חוזרים ונשנים שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בשבע שנים האחרונות (או שזה בשש?). כן, זה דורש עבודה, כן יש נפילות. אבל אנחנו מתחזקים כל הזמן והוא, בכלליות, הופך את החיים שלי לקלים יותר, לטובים יותר, לנכונים יותר.
שתי נשים מפה, שהפכו מאוד קרובות, מאפשרות לי להיות בדיוק מי שאני. עם הקושי שזה מביא ועם המרגיזוּת שאני יכולה לייצר. הן גם תורמות לי בגלל מי שהן וכמה שיש להן לתת (גם כשאני מתעקשת שלא לקחת) וכמה שהן מפרות אותי.
הנשלט שלי, (כן, מסתובב פה אחד כזה) מאפשר לי חופש מקסימלי בתוך הרבה מגבלות שהוא מייצר. נכון, יש בזה הרבה קושי אבל גם הרבה סיפוק. אני נוגעת בדברים שבעבר חששתי לגעת בהם, מעמיקה במקומות שהפחידו אותי. וזה יגדל, אם הוא יאפשר ויראה רצון לתת עוד.
בעבודה הבוס שלי שחרר עוד יותר ממוקדם. שזה הרבה מאוד. זה מאפשר לי להגיע רחוק יותר משחשבתי, לייצר עוד ועוד.
אני יודעת שהכל יכול להשתנות ברגע או להיגמר, אבל נכון לעכשיו כל הדברים האלה נותנים לי מקום להיות מי שאני. מקום שתמיד היה, אבל אני תמיד צריכה עוד ועוד ממנו.
ושנה שעברה בטח כתבתי שתמיד קצת משתפר בתקופה הזאת, הפעם אני יודעת שזה לא קצת.
