בכל קשר, ככל שהוא העמיק, הגעתי לשלב שבו חששתי מכך שאלמנט הבחירה החופשית מעט מתערער. תמיד הגיעה הנקודה הזאת שגרמה לי לתהות שאולי שיקול הדעת של מי שמולי מעט לא ראציונאלי, לא... שקול.
זה מגיע במקומות האלה שאני יודעת שאני רוצה עוד. עוד מהכל.
אני חושבת שזה תמיד מגיע עם איזשהי תחושה של "חיה בסרט", אבל חיה באמת. לא מדמיינת. חיה דברים שלפעמים נתפסים בעיני קצת לא אמיתיים, לא מציאותיים.
החשש הזה עולה כשאני יודעת שאני הולכת להעלות רעיון "לא הגיוני", "מטורף" אבל מתבקש ומתאפשר.
אני חוששת כי זה חיים של מישהו בידיים שלי. ואני שמחה שאני חוששת. זה גורם לי לחשוב יותר, להבין יותר. זה גורם למי שמולי לסמוך עלי קצת יותר, בדיוק מאותן הסיבות.
ואני לא קוהרנטית פה, כי בלבול וחשש אינם קוהרנטים.
אני גם לא יודעת אם אני רק חולקת או מייחלת לדעות נוספות.
אני יודעת שזה היה צריך להכתב, להאמר.
וקמתי בשש ורבע, במידה ותהיתם.
