המשפט הזה נאמר לי במהלך שיחה. אני מצטטת את השיחה כדי לשמוע דעות נוספות. אני בעיקר רוצה לראות אם זה באמת ייחודי.
ואני בטוחה שאמצא (:
הסיטואציה היתה כזאת, הוא כתב שיר היתולי שהתייחס לחלק משולטות הכלוב, שלח לי אותו ואמר לי שאני יכולה לפרסם אותו אצלי במידה ואני רוצה.
אני: "אני לא אפרסם אותו."
הוא: "לא מספיק טוב?"
אני: "לא קשור.
אני לא מזכירה אנשים, שאין לי קשר איתם/קיבלתי את אישורם, בבלוג שלי."
הוא: "באמת?"
אני: "כן."
הוא: "נשמע כמו LEVEL מאד גבוה של... מוסר?"
אני: "מניחה שכן."
הוא: "מעט גבוה מדי אפילו לטעמי...
כלומר זה לא שאת מפרסמת פרטים אישיים או מלכלכלת..."
אני: "למה שאדבר פומבית על אנשים שאין לי קשר איתם?"
הוא: "לא מנסה לשכנע."
אני: "אני יודעת, אני רק מסבירה את עצמי."
הוא: "נראה לי שדברים חיוביים שנכתבים לא צריכים אישור/סבר
spread good..."
אני: "1. השיר לא חיובי (או שלילי).
2. גם דברים טובים לא הייתי רוצה שיכתבו עלי ללא ידיעתי.
או הסכמתי."
הוא:"וואלה?
קצת מוזר מצידך."
אני: "אני רוצה לבחור בפני מי ואיך להחשף."
הוא: "אין פה עניין של חשיפה."
אני: "התייחסות. לא משנה."
הוא: "את קונטרול פריק בקטע מוגזם ☺"
אני: (:
הוא: "לא חושב שתמצאי מישהו שיסכים איתך.
תשאלי כל אחד/ת.
את היית קורא/ת שמישהו כתב בבלוג שלו שהבלוג שלך מעולה למשל... איך היית מרגישה?"
אני: "1. יש כאלה שחושבים כמוני.
2. ממש לא משנה לי אם לא (:"
הוא: "מנהיגה ☺"
אני: "לא. מודעת לעובדה שזה שאני חושבת משהו לא הופך אותו לצודק. אלא למתאים לי."
הוא: "הכי חשוב ☺"
אני: (:
יש פה שתיים שאני יודעת את דעתן, כל אחת בצד אחר. את השאר אשמח לשמוע (:
