הנסיעה הביתה סיפקה לי הזדמנות להרגע מהיום הזה. זה היה יום מאוד עמוס ועד הרגע בו התיישבתי ברכבת לא היה לי פנאי לחשוב על מה שמחכה לי. עכשיו אני מחייך.
אני מדמיין אותה, עם מבט נעוץ בטלפון, מחכה להתראה הקבועה ואותו לידה, בכיסוי עיניים. אני מחליט שלא לשלוח הודעה, אני בטוח שהם יעריכו את ההפתעה.
אני מתקרב לדלת ושומע את הפטפוטים שלהם, שקט משתרר בשנייה שאני פותח את הדלת. היא נעמדת לקראתי והוא נשאר על הרצפה, מביט אל הדלת מבעד לכיסוי העיניים.
"לא שלחת הודעה, הדוד לא דולק. גם לא מזגתי את הוויסקי. לא ידעתי מתי תגיע", היא מלהגת בלחץ ואני משתיק אותה במילה אחת, "נעליים". היא יורדת לרצפה, מורידה לי את הנעליים ואת הגרביים ואני הולך אל עבר הספה, היא אחרי והוא כבר על הברכיים מולה, על השטיח.
אני לא מספיק להתיישב והלשון שלה כבר על כפות הרגליים שלי, מלקקת ומנשקת ואני עוצם עיניים. הכל שקט פרט לרעשים שהיא עושה ולנשימות העמוקות שלו.
אני נרגע, נעמד מולו ומניח יד על הראש שלו. הוא עוצר את הנשימה לשנייה ומתאפס כשאני מורה לו למצוא את החגורה שלי, להסיר אותה ולהוריד לי את המכנסיים והתחתונים, היא עוד מרוחה על כפות הרגליים שלי.
כשהמכנסיים שלי פוגשים את הרצפה היא עוזרת לי לצאת מהם והוא כבר פותח פה, אני מניח יד על הראש שלו וחודר, עמוק. הוא משתנק, אני חושב שגם היא. אני דוחק עמוק ומהר, הוא דומע, היא מייבבת.
אני אומר לה מילה אחת, "ישבן". הלשון שלה מגיעה לשם בשנייה ואני עוצם עיניים ומתענג על לשון בחור שלי וזין בחור שלו.
כשאני פותח אותן שוב אני רואה את הקיין, המצבטים והכחול.
ומחייך.
*עוד פורים, לא להבהל (:
