המעבר הזה בין שיחה חברית לשימוש מבלבל לפעמים, מאתגר, זה הופך דברים למעט טכניים.
אז החלטתי שלא נדבר.
אתה תדפוק בדלת ותחייך כשאפתח אותה, גם אני אחייך, אבל כשתפתח את הפה לשאול לשלומי או להגיד שזה נחמד שאתה פה אני אלך לכיוון הספה ואומר: "ששש, זה מיותר. פשוט תתפשט."
ואתה תתפשט ותעמד מולי. זה תמיד מדהים אותי כמה קטן גבר עירום נראה כשהוא מול אישה לבושה. גם כשהוא עומד והיא יושבת ולא ממש גבוהה מלכתחילה.
אני אבקש ממך להסתובב, שאראה. אתה כבר פה ועירום, זאת הזדמנות טובה לבחון, אולי ארצה ממך בעתיד דברים נוספים.
"לברכיים, כיסוי העיניים על הרצפה" ואתה יורד, אפילו צונח. אני מפשילה את השמלה ואומרת באגביות שזה הולם אותך ככה, שנכון לך להיות כלי בשבילי ושהסומק שמתפשט על פניך עכשיו יפה לך.
"תתחיל, הוא השאיר אותי מאוד רטובה, מעוררת. בשביל זה הרי באת", אני שומעת אותך נושם עמוק ומחייכת כשאתה מגשש את דרכיך אל בין הרגליים שלי.
אתה טועם אותי, מריח, זאת פעם ראשונה שלך שם, אתה בודק אם אני נעימה לך כמו שדמיינת. אני חושבת שאני מזהה גם חשש, אתה בטוח שתהיה מספיק טוב?
אתה משקיע ויודע מה אתה עושה, קצת הכוונות מצידי ואני גומרת, פורקת עליך רעב של מישהו אחר.
אני קמה, מרפרפרת עם כף הרגל שלי על הזקפה שלך ואומרת: "את כיסוי העיניים תוריד אחרי שתשמע את הדלת נסגרת. יש לך מעטפה, תקרא."
אני יוצאת ואתה קם ישר אל המעטפה ומוצא בה פתק קצר ומטבע.
"אם שמתי את המעטפה סימן שארשה לך להציע את עצמך שוב.
אם אתה מחליט לאונן על מה שקרה פה, אני רוצה לדעת.
הרווחת את הטיפ שלך.
פשוט תטרוק את הדלת אחריך, היא תינעל".
מאוחר יותר, בשיחה החברית, תגיד לי שאוננת וגמרת. אתה בטח תסמיק כשאשאל: "באמת? למה? מה עורר אותך כל כך?".
ואני אחייך כשתשאל: "אפשר שוב?"
