לפני 6 שנים. 9 במרץ 2018 בשעה 9:37
* אני לא לוקחת "את...", אף פעם. הם אלה שיתנו לי את עצמם, יבקשו להיות. אני גם כמעט ולא לוקחת "מ..", גם שם אני מעדיפה נתינה מרצון. ואז מגיע הרגע בו הצורך שלי גבוה יותר מהפחד שלהם ואז אני לוקחת מהם את מה שאני צריכה והם מפחדים לתת.
* יש הבדל בין ניוש לפירוק הגבריות. נדיר מאוד שהראשון מעורר או נכון בעיני, השני (אצל אנשים מסויימים) הכרחי ומאוד מגרה.
* כשאני לוקחת בעלות באופן מוחלט יש איזשהו שילוב שאני לא יודעת להסביר. שילוב של ביטול והעצמה של מי ששלי. הדיסוננס הזה מגביר את הכח שלי עליהם, את הרגש שלהם כלפי.
