לפני 5 שנים. 29 בנובמבר 2018 בשעה 7:23
אני מחזיקה אותה ביד ובוחנת אותה במבט סקרן. אני תולה בה לא מעט תקוות ובו זמנית אומרת לעצמי שאני היא אני ואולי לא זה מה שישנה.
הרוקח הציע לי לא לקרוא את העלון, חייכתי ואמרתי לו שמאוחר מדי, כבר עשיתי מיני מחקר. הוא מחייך בחזרה ומציין שיהיו לי בעיקר דפיקות לב מואצות ושהוא מקווה שאני לא זוכרת שום דבר ממה שקראתי .
אני יושבת על הספסל מחוץ לכיתה ויודעת שתופעת הלוואי הזאת כבר מתקיימת, הלב שלי דופק כבר עכשיו קצת יותר מהר.
ועוד לא בלעתי את הגלולה.
מצחיק אותי שדבר שהוא כל כך טריוויאלי לכל כך הרבה אנשים מעורר בי כל כך חששות.
ריטלין. בלעתי.
