אני לא שקטה. בכלל.
אני חושבת שמזמן, עשר שנים בערך, לא הייתי במצב בו כל אספקט בחיים שלי נמצא תחת בחינה, בתהליך שינוי או פשוט דורש ממני מודעות.
מבחוץ אני דווקא נראית מפוקסת יותר, מישהי ציינה לפני כמה ימים שאני "נראית אסופה מהרגיל, חדה", עניתי לה שזה הריטלין (שאני לא באמת לוקחת בקביעות) וחייכתי.
לעצמי אמרתי "יופי, עדר השדים הטזמנים שרץ לך בראש לא נראה כלפי חוץ".
אתמול היה יום משמעותי בתחום אחד, בזה שהכי חשוב לי כרגע והלילה שלי היה סוער, עתיר חלומות והתעוררויות. כשיצאתי מהמיטה הרצתי לי בראש מטלות להיום, הרשימה ארוכה, זה הלחיץ אותי והבחנתי שאני נכנסת לאי שקט.
אז לקחתי ריטלין ונכנסתי למקלחת.
במקלחת הבחנתי שאני לא מפוקסת, שוב רחצתי פנים עם המייקאפ וגילחתי רק רגל אחת. כשהתנגבתי החלטתי לצאת לרוץ, זה תמיד מרגיע אותי.
ושכחתי שלקחתי ריטלין.
אז עכשיו אני לא מוצפת מחשבתית ולו רק כי הגוף שלי בהיפר מטורף, אני לא שוללת את האפשרות שאני אהפוך להאלק בזמן הקרוב.
אז אולי ככה לא נרגעים, אבל עכשיו אני מבינה שכבר חצי שעה אני לא חושבת, אלא פשוט מרוכזת בהיפר שלי.
אולי דווקא מצאתי דרך להשתיק אותי, לקצת.
