כבר קראתם עליו פה, זה ההוא שהכיר לי את גייגר הלא מונוגמית (מניחה שאכתוב על זה בקרוב), ההוא שהסביר לי שאני יודעת לקרוא אנשים וחידד בי את זה.
הוא היה משוגע (מאני דיפרסי אלכוהוליסט), אידיוט (לא לקח את הפרוזאק, כי אי אפשר לשתות עם זה) ויומרני (לא האזין למוזיקה ישראלית כי אין בה שום דבר טוב) והייתי מאוהבת בו. והוא בי.
הכרנו בסיטיהול ובאחת הפעמים שערן צור הופיע שם ביקשתי ממנו להצטרף אלי, הוא הסכים תוך כדי שהוא מסביר לי כמה הוא יסבול. ההופעה, כמובן, היתה מעולה ואני, כמו תמיד, התרגשתי ממנה. כש"פרח שחור" התחיל הוא שם עלי יד ונישק לי את הראש. בלילה, אצלו בבית, הוא שאל אותי מה השיר הזה מיוחד בעיני וסיפרתי לו על אותו קראש לא ממומש (זה היה לפני שנפגשנו שוב, הוא עוד היה בדלעת). הוא טען שהבחור טעה, שאני לא פרח שחור בכלל, שאני עץ ואז התלוצץ ואמר: "מתישהו אתלה את עצמי עליך", אני הגבתי בציניות האופיינית לי ואמרתי: "אתה כבר תלוי בי".
מאז הוא קרא לי עץ שחור.
עברו השנים והוא עזב את הארץ, מצבו התדרדר ולא שמעתי ממנו. אני לא יודעת אם הוא מצא עץ ואם הוא תלה את עצמו עליו או פשוט נשען.
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=56785&postid=829457