האמת היא שאם לא היה לי כואב עכשיו בטח הייתי צוחקת, הוא, החצוף, די מחוייך ובצדק. אתם צריכים להבין, קיבלתי עכשיו ספנקינג כי לא עמדתי בדד ליין שאני נתתי לעצמי ללכתוב סיפור על ספנקינג. לא רק זה, גם הייתי כל כך שאננה שאמרתי לו שאם אני לא מפרסמת בזמן, סשן ספנקינג עלי. מילולית.
אתם מבינים למה זה מצחיק? כי אני מפגרת, בגלל זה. ברור שאני לא אספיק, אני עמוסה ואין לי זמן או פניות מחשבתית ועכשיו גם כואב לי הישבן.
עכשיו אני גם כותבת, כי התחייבות היא התחייבות.
אני לא רגילה לזה, להיות זאת שלא מובילה (או שוות כוח) בסיטואציה מינית זה משהו יחסית זר לי בשנים האחרונות והנה, אני פה. הוא לבוש ואני רק בגרביים, למה הוא השאיר אותן? זה מביך. הוא יושב ואני עומדת מולו במבט מבולבל ושואלת: "מה עכשיו?". הוא עונה: "על הברכיים" ואני יורה בלי לחשוב: "נראה לך שאני יורדת לברכיים מולך? אני מתלבשת והולכת." הוא צוחק ואומר: "לא. מה אני אעשה איתך כשאת על הרצפה? את פה בשביל ספנקינג, לא?" ומצביע על הברכיים שלו. אני מסמיקה, ממש ומבינה. אני הרי יודעת מה הוא אוהב, הוא סיפר לי איך הוא ממקם אותן על הברכיים שלו. הוא נעמד מולי, מעביר אצבע בין הרגליים ואומר: "וואו, את ממש לא מגורה. זה באמת לא הקטע שלך", מתיישב ומצביע על הברכיים שלו ואני נשכבת עליו, ראש מצד אחד, ישבן על הברכיים שלו ורגליים על הרצפה. בא לי למות ובא לי שהוא ימות.
אופס. אמרתי את זה בקול.
ואחת יורדת על הישבן שלי. אני מפסיקה לנשום והוא מניח את היד על המקום הצורב. אני חוזרת לנשום, הוא מפנה אליו את הפנים שלי ושואל אם להמשיך, אני מהנהנת, התחייבתי.
הוא ממטיר עלי כמה מכות רצופות ואני מרגישה את הישבן מתחמם, כואב לי, אני מובכת ובצורה מאוד מוזרה אני מוצאת נחמה והנאה בשניות שהוא עוצר ללטף את הישבן שלי. הוא מלטף שניות ארוכות, חופן ואני מתחילה לנוע עליו בריגוש, הוא שואל אם נעים לי, אני מהנהנת והיד שלו נוחתת עלי בחוזקה כמה וכמה פעמים. הוא שוב עוצר ומלטף, אבל לפני זה הוא מזיז לי רגל אחת, מפנה לעצמו דרך ומעביר יד בין הרגליים שלי. את החיוך שלו כשהוא מציין שנשארתי רטובה אני מרגישה גם בלי לראות וזה מרגיז אותי, אני מנסה לסגור את הרגליים והתנועה גורמת לרגל שלי לגעת בזין שלו, עומד לו. אני, כי מתברר שספנקינג מוחק תאי מוח, אומרת לו: "עומד לך מזה". הוא מתחיל להמטיר מכות לא מאוד חזקות, בקצב שהולך ומתגבר ועונה: "חבל שאת לא יכולה לראות אותך עכשיו. הישבן שלך אדום, הפנים קבורות ברגליים שלי וכשאני מתקרב עם היד אל בין הרגליים שלך את פותחת אותן. בטח שיעמוד לי." אני סוגרת את הרגליים בהפגנתיות והוא צוחק, אבל היד שלו יורדת חזק יותר על הישבן שלי ואני מבינה ופותחת, הוא מחליש את העוצמה, אבל ממשיך.
בהפסקה הבאה הוא שוב מלטף לי את הישבן, אני מרגישה אותו בוער והכאב צורב, גם המבוכה. הוא מעביר את היד שלו בין הרגליים שלי מדי פעם ואני פולטת אנחות לא רצוניות. איכשהו אני מפספסת את הרגע שזה התחיל שוב אבל אני פתאום מרגישה את היד שלו נוחתת שוב ושוב על הישבן שלי, היד השנייה שלו בין הרגליים שלי ואני מתחילה להתחכך. אני לא מבינה אותי, איך זה ייתכן? הוא מוציא את היד מבין הרגליים שלי ואני ממשיכה להתחכך בו, מתמקמת ככה שאני ארגיש את הרגל שלו בין הרגליים שלי ואת הזקפה, הגירוי שלו מגרה.
הוא מפסיק שוב, מלטף שוב ואני חוזרת לעצמי ומפסיקה להתחכך בו. הוא מבין, מלטף עד רגיעה ועוזר לי לקום ממנו. אני נעמדת מולו ורואה אותו נושף על כף היד שלו בחיוך, "אני שם לב שהיא כואבת רק כשאני מפסיק, הוא אומר ואני פורצת בצחוק, בעיקר של מבוכה.
אני מתקרבת אליו ומתיישבת עליו, עם הפנים אליו, אני מרגישה את הזקפה שלו, מניחה עליה יד ושואלת: "אפשר?".
הוא נותן לי ללטף אותה קצת ועונה: "לא, פעם הבאה. את תצטרכי לחזור בשביל זה", אני פולטת: "נבלה, זה יתנקם בך." והוא צוחק.
עכשיו, כשאני כותבת על זה עוד כואב לי ועוד בא לי למות ואני עוד רטובה למרות שאוננתי פעמיים. רק פעם אחת היתה על הסיפור, את השנייה הוא יכתוב.
אולי גם הוא, "בטעות", לא יעמוד בדד ליין (:
