* "יברך אותך אלוהים, ד"ר קבורקיאן" - הזכיר לי שרציתי ללמוד משפטים כדי להלחם על הזכות להמתת חסד.
* "באור התכלת העזה" - אני לא אוהבת את עמוס עוז, את הספר הזה הקריא לי בן זוגי הקודם. ההנאה שלו הדביקה אותי. זה לא שאני מתגעגעת, אבל הוא פינה לא סגורה.
* המדף עם ספרי החינוך שלי + הספרים על אוטיזם - לא גדלתי להיות המטפלת/מחנכת שחשבתי שאהיה. חבל לי.
* הקלסר עם כל החומר של בית הקפה שהיה לי - נהלי עבודה, מתכונים, רעיונות לקידום, תכנית עסקית, חזון. זה לא היה החלום שלי, לפתוח בית קפה, שוכנעתי לזה. השקעתי בו חודשים ללא שינה, הייפ מטורף, זה היה שלי לחלוטין. כשסגרנו הייתי מאושרת, יום למחרת הבנתי שנשבר בי משהו. לקח לי בערך שלוש שנים לצאת מזה.
* הטפסים מהניתוח לקיצור קיבה - אני רחוקה מלהיות איך שהייתי לפני הניתוח. עבדתי קשה ואני עדיין עובדת, אבל אני גם לא איפה שאני רוצה להיות וגם קצת מפחדת לחזור לפעם.
