לפני 5 שנים. 11 ביוני 2019 בשעה 14:07
זה לא הכסף, זה לא החומריות. זאת המשמעות, הבסיס.
הסכמתי להשתמש בו ככה רק כשהבנתי שזאת עוד דרך שלו לתת לי חלק ממנו, עוד אפשרות שלו לנכוח ביום יום שלי. בנוסף, היה לי נוח להשתמש בו ככה, הגיוני. הרי בעולם האידיאלי שלנו הוא היה רוצה לתת לי את כולו, לשימושי, סיפוקי, נוחותי. ואני הייתי רוצה לקחת בעלות, על הכל.
היום היה רגע בו שמתי לב שאני עלולה לאחר ללימודים, שחם לי, שאני רעבה ולשניה שכחתי שהוא כבר לא פה לשימושי ואמרתי לעצמי: "אני אאפשר לו להקל עלי. מונית, אוכל ותחושת שימוש".
זה לא הכסף שחסר, זה הרי אף פעם לא היה הכסף. זאת הידיעה שאם אני צריכה והוא יכול, הוא נותן, כל מה שביכולות המוגבלות שלו.
בסוף לא איחרתי. ואני עדיין רעבה, לא רק לאוכל.
