לפני 4 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 19:49
הוא העלה חיוך על פני היום, בשתי הזדמנויות. חיוך של "אני אוהבת להיווכח במקום שלי מולו" ויותר מזה "אני אוהבת שהוא למד (ועוד לומד) להגיד את זה מיוזמתו".
פעם ראשונה היתה בצהריים, כשהוא סיפר לי שהוא רצה לוודא את מזג האויר אבל כתב את שמי בטעות בגוגל. הגיוני שהוא חושב עלי כשהוא בודק כמה חם, אני שונאת שחם.
פעם שנייה הייתה לקראת ערב כשהוא כתב לי בשיחה על העבודה שלו בכלל "למזלי את מנקה לי את הנפש בלכלוך שלך".
בזכות זה הוא קיבל אישור לגמור היום, למרות שאני אוהבת למנוע אותו לפני שאנחנו נפגשים. הוא גרם לי לחייך אז החלטתי לגרום לו לחייך גם. אני לא אשמה שהוא לא היה מגורה מספיק כדי להצליח לגמור תוך דקה, כשהוא סופר עד שישים ומצלם לי את עצמו.
אני הוכחתי שאני שולטת טובה ומטיבה והוא לא ניצל זאת. סתם יצא לי שם של אלימה ונבזית, בחיי (: