היה לי יום ארוך, מאוד. התחיל בשמונה בבוקר בערך ואני עדיין לא בבית.
אני מסיימת ערב שבו הייתי צריכה לשמור על סופר ריכוז וסופר יעילות ומבינה שאני מתה מרעב. הגיוני, אכלתי היום שתי ביצים רכות עם טוסטונים.
אני מחליטה לצעוד הביתה, נתקלת בהמבורגריה בדרך ומתישבת על הבר. הברמן מוזג לי צ׳ייסר ערק לפני שאני מזמינה ואז עוד אחד, אחרי שאני מזמינה. בשלישי הוא אומר: "את תצטרכי לסיים את הבקבוק" ואני עונה לו שהוא ממש לא מאיים עליי. הוא מגיב ב: "מקסימום נעבור לטובי" ואני מבהירה שלא. הוא אומר שזה למזוכיסטים ואני מחייכת. ואז הוא אומר: "אני רק לא בטוח אם זה מנטלי או פיזי". אני עונה: "אני לא מפרידה בין השניים. מבחינתי זה אותו דבר". הוא אומר: "הו" מופתע ומוזג לי עוד צ׳ייסר.
אני מחייכת ובצ׳ייסר הבא הוא שואל אם הבנתי. אני עונה: "כן", מורידה את הצ׳ייסר והוא אומר: "אמאל'ה".
אתם בכל מקום.
