סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 5 שנים. 23 באוקטובר 2019 בשעה 7:43

דקה 8:06, כבר הפסקתי פעמיים. אני לא סולחת על הפרק הזה ואני אסיים את כולו.
אני לא מבינה איך אחי הגדול ראה את זה. אני מבינה איך אחי הקטן מלא בזעם אינסופי. אני לא מצליחה שלא לחשוב על הכאב והדאגה של ההורים האוהבים שלנו.
אני מבינה את החברים שלהם, את החברים שלי. ולמזלי אני לא יכולה להזדהות.
מכעיס אותי שאני לא יכולה להזדהות.

אני לא סולחת על זה שנחרבו להם החיים. אני כועסת.
ולשניים שפה, כל אחד מכם יודע שאליו אני מתכוונת, גם בשבילכם אני לא סולחת, אפילו שאתם אולי כן.

מענטז​(אחר) - וואי
זה קשה לצפייה
מעלה לי דמעות
המילים שלהם מתחברות לתחושות מוכרות
לפני 5 שנים
hrgiger - אני בהפסקה נוספת כרגע.
לא זוכרת את הפעם האחרונה שכעסתי כל כך, שדאגתי כל כך.
לפני 5 שנים
Adasha - מכיר את זה מקרוב. וזה לא עוזב ולא תמיד מטפלים בזה אם בכלל
לפני 5 שנים
לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - וואו...צפיתי עם דמעות בעיניים, ועם מחשבות בלתי פוסקות על אבא שלי ועל הבן שלי.
דואגת לו, לילד שלי...נורא דואגת.
לפני 5 שנים
השף​(שולט) - את בטח מבינה את הרגשתי בלי מילים
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י