לפני 5 שנים. 29 באוקטובר 2019 בשעה 11:01
"היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח
... היא מזמינה אותי להזהר,
אני מזמין אותה להשאר.
היא מגיעה בשעה המדויקת
ולרגע הכל מתאפשר.
כמה מתוק ומריר הכאב."
ממש לא אחד מהשירים הטובים של רונה קינן. יש הרבה אחרים שעושים לי מערבולת בבטן, שהלחן שלהם מהפנט אותי (כן, יש לי קראש עליה). אבל ספוטיפיי השמיע לי אותה לא מזמן והמילים עשו לי להרגיש "ככה אני אוהבת את מערכות היחסים שלי, בדסמיות או לא. ככה אני רוצה שירגישו כלפי". אמנם לא רק ככה, אבל ככה.
