לפני 5 שנים. 13 בנובמבר 2019 בשעה 6:02
שלשום קראתי (שוב) את "קליניקה לבובות" של מלגזוטה הולנדר וכשהגעתי למשפט הזה חשבתי עליו.
נזכרתי בתקופה שהוא הרגיש ככה. שאני הרגשתי שהוא מרגיש ככה.
אתמול, בפתאומיות, ראיתי אותו. במקום הכי מלא בטחון שלו, בו הוא בר הסמכא. רהוט, שליו, מלא נוכחות ולא יכולתי שלא לחשוב עליו חשוף וכואב מולי.
הוא חסר לי ואני מאוכזבת. ואני לא יודעת מה מבין השניים מצער אותי יותר.
