יצא שבשבוע האחרון שוחחתי לא מעט על איך שאני רואה את מי שתחתי (הנוכחי ובכלל). חלק מהשיחות היו עם לא בדס"מים, חלק עם בדס"מים מתחילים וחלק עם וותיקים בעלי משנה סדורה משל עצמם*. מצאתי את עצמי אומרת שוב ושוב שזה תהליך ארוך מבחינתי, שאני סבלנית, סלחנית. הסברתי כמה פעמים שהחופש שאני מקבלת שם הוא מטורף. הדגשתי שאם הם לא היו יקרים לי, חשובים לי ונערצים בעיני לא הייתי מסוגלת לעשות בהם כרצוני.
ואז, אתמול, הצעצוע שולח לי את זה
ואני מחייכת לעצמי כשאני קוראת.
אני מחייכת כי עולים לי דברים שאמרתי לאחרים במהלך השבוע, אני מחייכת כי אני שומעת אותו אומר מה זה בשבילו, אני מחייכת כי אני יודעת שאנחנו נפגשים עוד מעט ואוכל לקחת רק כי הוא רוצה לתת**, אני מחייכת כי אני חושבת ומקווה שככה הוא רואה אותי.
* לכו למעגלי שיח ומאנצ'ים. זה כיף ותורם.
** ואז היום קמתי עם מיגרנה. ואם אצטרך לבטל אתפוצץ מרוב רעב וצורך.
