לפני 4 שנים. 27 בינואר 2020 בשעה 23:04
היו רגעים שרציתי אותו שם, בין הכסא עליו אני יושבת והכסא עליו מונחות הרגליים שלי. רציתי אותו שם, מלקק את המגפיים ומייחל לרגע שאתייחס אליו ולא לאלו ששוחחתי איתם.
היו רגעים שרציתי כאב. כאב של מישהו שנהנה ממנו, שיודע לספוג ושבסוף שנינו נגיד תודה. רציתי שיהיה לי את הכחול, ירך ומבט מלא תשוקה מולי. מבט שרוצה אותי, שארביץ עוד, חזק יותר, את הסיפוק שלי.
