לפני 4 שנים. 13 בפברואר 2020 בשעה 21:10
למה בעצם? למה אם אני כועסת, עצבנית, מתוסכלת, צריכה לפרוק זעם למה לא על מה ששלי?
הרי הרשות כבר נתונה לי והחופש לעשות כרצוני קיים. לא הייתי מקבלת את הרשות ואת החופש לולא הייתי מרויחה את האמון והאהבה.
האמת היא שאני (כן, לא מפתיע, אני יודעת) דווקא כן מרביצה גם כשאני ככה.
ורק חבל לי שמה שלי לא זמין ל"בוא. אני צריכה" ו"עכשיו תלך" וחבל לי יותר שאני לא זמינה לזה.
כי נראה לי שהיו דמעות ואני הייתי נושמת.
כן, הכל בסדר. באמת. סתם יום מתיש וקשה בסופו של שבוע קצת כאוטי.
אני פשוט צריכה אויר ואני נושמת יותר טוב כשמולי משתנקים.
