את העובדה שאני בדס"מית גיליתי כשהייתי רשומה בדומדומינה, עברתי שם תהליך ארוך ומעניין. בראייה של אז שם היה המקום בו הפכתי מוונילית ל(מה שאז הגדרתי)מתחלפת. בשלב מסויים, אני לא מצליחה להזכר למה, עזבתי את האתר ולמעשה לא הייתה לי שום נוכחות וירטואלית באתרים סוטים.
כשהחלטתי לחזור לאון ליין גיליתי מחברה שיש אתר חדש, "הכלוב" ו... טדדם!
הייתי פה חצי שנה בערך לפני שהתחלתי לשוחח עם מי שהפך להיות הנשלט הראשון שלי ומערכת היחסים ההיררכית הראשונה שלי וכשהיא התחילה פחדתי לנשום יותר מדי, שחס וחלילה הוא לא ייפגע.
לו היה יותר ניסיון ממני, לשמחתי, מה שעזר לו לזהות את הפחד שלי ולהגיד לי את המשפט הבא: "תעשי מה שאת רוצה, תבקשי מה שאת רוצה. אני מבטיח לעשות הכל, לספר מה זה גרם לי להרגיש ולהגיד לך אם את מתקרבת לגבול". נשמתי עמוק והסתערתי.
הייתי כל כך חסרת נסיון, כל כך נרגשת, שהרגשתי כמו ילדה בחנות צעצועים שמוכרת גם גלידה. הייתי ממציאה שטויות* רק כדי לראות אם הוא יציית. דרשתי ממנו דו"ח מצב כל ערב, כדי לנתח את התגובות שלו וכתבתי לעצמי דו"ח מצב כל ערב, כדי להבין מה אני מרגישה ומתי.
לאחרונה, כנראה בגלל המרחק מהצעצוע בשילוב עם החזרה של האחרון ששחררתי, אני שוב קצת רוצה "לשחק", לתת מקום לגחמות, ל"סתם כי בא לי", אבל אני לא ממש מתורגלת בזה.
אני שולטת רצינית אני (:
אז מה שיקרה (אני מדברת פה עם עצמי, לא להתערב) זה שאני אכתוב על השטויות שעשיתי לו, זה יזכיר לי כמה כיף היה לי, מה שכנראה יחזיר אותי ל"סתם כי בא לי".
* שבוע בוורוד/הכנת קפה/ארוחה בבראסרי/ארוחות משותפות/בטח אזכר בעוד דברים.
