לא גרנו יחד, גם לא גרנו קרוב אחת לשני. בנוסף אני למדתי ועבדתי והיה לי מעט זמן פנוי (מוטיב חוזר בחיים שלי), כך שנפגשנו בערך פעם בשבוע, לפעמים פעמיים. ואני, שולטת 24/7 שכמוני, רציתי שהוא יחשוב עלי כמה שיותר, שלא אצא לו מהראש, אז החלטתי על ארוחות משותפות.
כל פעם שהתיישבתי לאכול גם הוא התיישב, על הרצפה ועם משהו, לא משנה מה אבל לא אוכל, בפה. אם במקרה הוא היה רעב, אז גם הוא אכל, אם לא, בעיה שלו. זה הוביל לכמה סיטואציות ממש משעשעות. היו כמה פעמים שהוא התיישב על הרצפה במשרד, עם עיפרון או משהו בפה. היתה את הפעם שהוא היה בחתונה והתיישב על הדשא, עם האוכל שלו ואחיינים.
והיו את הפעמים שזה היה איתי, ואז הוא ישב עם כף הרגל שלי בפה, או התחתונים, או אוכל שבישלתי לו מקערה, בלי ידיים.
אגב, קניתי לו חבילת מסטיקים והיה מותר לו להשתמש באחד ביומיים בתור ה"משהו בפה" שהוא לא אוכל.
