ויכוח פנימי

מבע חסר עיניים
וחיוך
הוא לבוש בהידור
מקרין זחיחות
מראהו אומר אדנות
עצמות לחיים, אף ישר
וטירוף מוטבע
ליבו מתעתע עד אימה
לקח אותה לאי שם
דרך חתחתים בה בחר
והיא עצמה ליבה לסכנה
רק הניחה בכפו את ידה וצעדה
יחד איתו אל הלא נודע
היו סימנים ואינספור תסמינים
היא התעלמה
והגופות נערמו סביבה
שאריות אנשים, כנראה בגללה
אך היא עודה אחריו
לפניו, איתו...
עד שהביאה למחוז חפצו
הוא אהב אותה עד כלות
עד טירוף
יחד את הבור הם כרו
עד עלות השחר חפרו
הוא חייך וקבר
והיא מהקבר חייכה חזרה...