תמונה ראשונה - לפני הכול
אני לבוש. יושב על ספה. סיגריה.
היא ערומה לגמרי. על הרצפה. הראש שלה צמוד לנעל שלי. השיער השחור שלה ארוך ומפוזר מסביב. מחביא את הפנים שלה.
"זה מרגיע אותי" היא אומרת ושותקת.
זה הזמן היחיד שאני לא חושב על כלום. לא על עבודה. לא על מה שהיה. לא על מה שהולך להיות. כלום.
מביט בה למטה ונושם את הסיטואציה.
תמונה שניה - על ארבע
"בבקשה תזיין אותי"
היא עולה על המיטה. על ארבע. התחת המהמם שלה מופנה אליי. שתי הידיים משוכות לאחור מפסקות את החורים שלה.
"תזיין אותי"
אני מתקרב. שולף את החגורה. תספרי בקול רם. אחת....שתיים .......שלוש ........
הגוף שלה מתפתל והזין שלי נעמד.
תמונה שלישית - היא גומרת
היא על ארבע. הטוסיק שלה גבוה למעלה. הראש שלה צמוד למיטה.
אני מאחוריה. הזין שלי בתוכה. הידיים שלי מחזיקות את השיער שלה חזק. מצמידות בכוח את הפנים שלה למיטה.
איך שנכנסתי לתוכה היא כבר גמרה. הגוף שלה מנסה להתרחק ממני כשהיא גומרת. מין אינסטינקט ישן שכנראה לעולם כבר לא יעבור. כלבה מצחיקה שלי.
אנחנו עושים סקס כמו שאלוהים התכוון שגבר ואישה יעשו סקס.
כמה היא יפה כשהיא גומרת הכלבה שלי.
תמונה רביעית - חיבוק
שנינו ערומים. על המיטה. מעשנים. אני עדיין מסדיר את הנשימה שלי.
היא קרובה אליי אבל רחוקה. לקח לה חודשים עד שהיא הצליחה פשוט לשתוק ולהיות מחובקת ברגעים האלה. גם עכשיו אני יודע שעדיין זה מרגיש לה מוזר.שעדיין זה מרגיש לה רגעי , שברירי. כאילו שעוד שניה הקרבה הזו תעלם.
אני מלטף את השיער שלה. נושם אותה. אוהב אותה.
Insomnia
"
בשכונה קטנה על מיטה כחולה
את אומרת שהכל יהיה בסדר
אם רק ניתן לזה קצת זמן
תסתכלי עלי תחייכי אלי
את יודעת כמה זה
עושה לי טוב
שאת שוכבת לצידי
יש לי רק דבר אחד לומר לך
הוא מכל הלב
את הכי טובה בעולם
אני כל כך אוהב אותך זה לפעמים כואב
מתרוקן מכל הכעסים העצב השקרים
כשאת איתי אוחזת בידי
ואומרת שאת אוהבת אותי
גם אם לא אוכל לעשות הכל
אני מבטיח שאני יכול
מבטיח להיות שלך תמיד
מתוקה שלי יעצור זמן ונברח מכאן
עמוק לתוך גן עדן
אני ואת לבד
יש לי רק דבר אחד לומר לך
הוא מכל הלב
את הכי טובה בעולם .
"
יש כזה חוק.
ב 80 אחוז מהזמן מספיקים 20 אחוז מהעבודה. ולהפך.
מסתבר שהיחס הזה תופס גם לנושאים אחרים.
80 אחוז מהזמן היא אישה עבורי.
יפה.
סקסית.
נבונה.
מצחיקה.
והכי אמיתית שיכול להיות.
באותם שמונים אחוז - היא גם לא מפסיקה לדבר. על החיים, על עצמה, על העבודה, על העבר, על העתיד. ליהוגים ליהוגים ליהוגים.....
זה נעים.
אבל ב 20 אחוז מהזמן זה משתנה.
היא חור בשבילי. כוס ופה ותחת. עדיין אישה אבל ברמה בסיסית. ניאנדרטלית. קדומה.
השינוי קורא בשניה. רעב שלי, מבט שלה , משפט , סיטואציה .... הטריגר יכול להיות כל דבר.
ושניה אחר כך היא חור. המטרה של הקיום שלה זה לרצות אותי.
אני מרגיש כמו ניאנדרטל. כזה עם אלה שלוקח את האישה שהוא בחר חזרה למערה. יד אחת אלה גדולה וכבדה, יש שניה מחזיקה אותה על הכתף.
אוף איזה כיף 😄
וזה לא רק אני. באותם 20 אחוז היא מרגישה אישה. אישה אמיתית. לא פחות מכמה שאני מרגיש גבר.
יין ויאנג. זכר ונקבה. מחוברים פרימיטיבית. כמו שאלוהים התכוון.
בלי מסכות. בלי ציויליזציה. ובלי בגדים (קצת חבלים לא נחשב 😄 )
ושניה אחר כך אנחנו שוב ב 80 אחוז. מחזיקים ידיים כמו בני 16. מדברים. שותים קפה.
אני מקשיב לה ונרגע.
אישה כלבה שלי
אחד הסרטים שאני הכי אוהב מתחיל בערך ככה
For six months i could't sleep
when you have insomnia you are never really asleep and never really awake
everything seems like a copy of a copy of a copy .......
וככה אני מרגיש. בעצם ככה הרגשתי.
הכול חסר צבע. חסר טעם.
הסטייק המדמם על הצלחת שלי.
עוד עסקה מוצלחת.
עוד בת זוג.
ואז שוב כרגיל - תעמדי, תסתובבי, על הברכיים, על ארבע, זונה, כלבה
מייגע .
מבחוץ זה נראה אחרת. עדיין יחסית צעיר.
לא מעט אנשים שאני מנהל במה שהקמתי ב 10 אצבעות.
כמובן - משפחה, ילדים, בית.
ומידי פעם גם כלבה.
כשאני חושב על זה, זה קצת דומה למסעדה. מסעדה חדשה.
התרגשות בהתחלה. סקרנות. טעם חדש.
אבל זה אותו תהליך ואותה שיטה. וזה שוב נעלם. נעלם מהר. ושוב חסר צבע וטעם.
אני מתאמץ להרגיש. אבל אין כלום.
לפעמים זה מחזיק חודש. לפעמים חצי שנה. לפעמים קדימה ואחורה אבל זה כבר רק בגלל הסקס.
ואז היא הגיעה.
בטעות. במקרה. גורל או מהשמים אם אתם מאמינים.
אגב - אם אתם כמוני עם נטייה להקאה ממתוק זה הזמן להפסיק לקרוא.
מפגש מקרי שבשניה הראשונה הופך את הכול. קליק. זה לא סתם צליל. זה חיבור של התאמה מתוכננת. מהונדסת. שני חלקים שונים שביחד מתחברים בצורה מושלמת. קליק.
ואני מתעורר
מתעורר לרגש שלא חשבתי שארגיש.למחשבות שלא האמנתי שאחשוב.
יש צבע ויש טעם וזה מפחיד
ועוד משהוא. אני מרגיש אותה.
לא סימבולית. אמיתי.
אני מרגיש עצב ושמחה ופחד וגעגוע וכאב. אני יכול לשמוע את זה ממש. להרגיש את זה בגוף שלי.
המקום שלה לא פחות מורכב משלי. אולי אפילו יותר
לילדים יש קו פרשת מים. היום שבו הם אומרים "אני" על עצמם. הם מגלים שיש את עצמם ויש את הבחוץ ויש הפרדה. הם מבינים שהם ישות עצמאית שרוצה, שבוכה, שצוחקת, שצריכה.
ולה... אין "אני". ז"א היא היא יודעת להגיד את המילה. לא את המשמעות.
אני רוצה ? אני צריכה ? אני עצובה? - זה לא קיים אצלה. לפחות לא היה כשהכרנו.
למי שמתלבט אני צריכה זין לא נחשב 😄
אגב - כל מי שהולך להודיע לי שלמאסטר / אדון / דום אין עניין במה שבת הזוג שלו צריכה מוזמן לעוף מכאן עכשיו. תחסכו לי תשטויות שלכם.
היא משנה אותי. היא מייצרת עבורי עולם עם צבע וטעם. עם סימני שאלה. קשים.
פתאום זה לא רק איך, פתאום זה גם למה.
אני פגיע בגללה. ובתפיסה שלי - זה עדיין חולשה. חולשה שלי. כלפיה. החוצה.
אני אוהב אותה.