אחד הסרטים שאני הכי אוהב מתחיל בערך ככה
For six months i could't sleep
when you have insomnia you are never really asleep and never really awake
everything seems like a copy of a copy of a copy .......
וככה אני מרגיש. בעצם ככה הרגשתי.
הכול חסר צבע. חסר טעם.
הסטייק המדמם על הצלחת שלי.
עוד עסקה מוצלחת.
עוד בת זוג.
ואז שוב כרגיל - תעמדי, תסתובבי, על הברכיים, על ארבע, זונה, כלבה
מייגע .
מבחוץ זה נראה אחרת. עדיין יחסית צעיר.
לא מעט אנשים שאני מנהל במה שהקמתי ב 10 אצבעות.
כמובן - משפחה, ילדים, בית.
ומידי פעם גם כלבה.
כשאני חושב על זה, זה קצת דומה למסעדה. מסעדה חדשה.
התרגשות בהתחלה. סקרנות. טעם חדש.
אבל זה אותו תהליך ואותה שיטה. וזה שוב נעלם. נעלם מהר. ושוב חסר צבע וטעם.
אני מתאמץ להרגיש. אבל אין כלום.
לפעמים זה מחזיק חודש. לפעמים חצי שנה. לפעמים קדימה ואחורה אבל זה כבר רק בגלל הסקס.
ואז היא הגיעה.
בטעות. במקרה. גורל או מהשמים אם אתם מאמינים.
אגב - אם אתם כמוני עם נטייה להקאה ממתוק זה הזמן להפסיק לקרוא.
מפגש מקרי שבשניה הראשונה הופך את הכול. קליק. זה לא סתם צליל. זה חיבור של התאמה מתוכננת. מהונדסת. שני חלקים שונים שביחד מתחברים בצורה מושלמת. קליק.
ואני מתעורר
מתעורר לרגש שלא חשבתי שארגיש.למחשבות שלא האמנתי שאחשוב.
יש צבע ויש טעם וזה מפחיד
ועוד משהוא. אני מרגיש אותה.
לא סימבולית. אמיתי.
אני מרגיש עצב ושמחה ופחד וגעגוע וכאב. אני יכול לשמוע את זה ממש. להרגיש את זה בגוף שלי.
המקום שלה לא פחות מורכב משלי. אולי אפילו יותר
לילדים יש קו פרשת מים. היום שבו הם אומרים "אני" על עצמם. הם מגלים שיש את עצמם ויש את הבחוץ ויש הפרדה. הם מבינים שהם ישות עצמאית שרוצה, שבוכה, שצוחקת, שצריכה.
ולה... אין "אני". ז"א היא היא יודעת להגיד את המילה. לא את המשמעות.
אני רוצה ? אני צריכה ? אני עצובה? - זה לא קיים אצלה. לפחות לא היה כשהכרנו.
למי שמתלבט אני צריכה זין לא נחשב 😄
אגב - כל מי שהולך להודיע לי שלמאסטר / אדון / דום אין עניין במה שבת הזוג שלו צריכה מוזמן לעוף מכאן עכשיו. תחסכו לי תשטויות שלכם.
היא משנה אותי. היא מייצרת עבורי עולם עם צבע וטעם. עם סימני שאלה. קשים.
פתאום זה לא רק איך, פתאום זה גם למה.
אני פגיע בגללה. ובתפיסה שלי - זה עדיין חולשה. חולשה שלי. כלפיה. החוצה.
אני אוהב אותה.
לפני 13 שנים. 29 בינואר 2011 בשעה 18:35
