יש כזה חוק.
ב 80 אחוז מהזמן מספיקים 20 אחוז מהעבודה. ולהפך.
מסתבר שהיחס הזה תופס גם לנושאים אחרים.
80 אחוז מהזמן היא אישה עבורי.
יפה.
סקסית.
נבונה.
מצחיקה.
והכי אמיתית שיכול להיות.
באותם שמונים אחוז - היא גם לא מפסיקה לדבר. על החיים, על עצמה, על העבודה, על העבר, על העתיד. ליהוגים ליהוגים ליהוגים.....
זה נעים.
אבל ב 20 אחוז מהזמן זה משתנה.
היא חור בשבילי. כוס ופה ותחת. עדיין אישה אבל ברמה בסיסית. ניאנדרטלית. קדומה.
השינוי קורא בשניה. רעב שלי, מבט שלה , משפט , סיטואציה .... הטריגר יכול להיות כל דבר.
ושניה אחר כך היא חור. המטרה של הקיום שלה זה לרצות אותי.
אני מרגיש כמו ניאנדרטל. כזה עם אלה שלוקח את האישה שהוא בחר חזרה למערה. יד אחת אלה גדולה וכבדה, יש שניה מחזיקה אותה על הכתף.
אוף איזה כיף 😄
וזה לא רק אני. באותם 20 אחוז היא מרגישה אישה. אישה אמיתית. לא פחות מכמה שאני מרגיש גבר.
יין ויאנג. זכר ונקבה. מחוברים פרימיטיבית. כמו שאלוהים התכוון.
בלי מסכות. בלי ציויליזציה. ובלי בגדים (קצת חבלים לא נחשב 😄 )
ושניה אחר כך אנחנו שוב ב 80 אחוז. מחזיקים ידיים כמו בני 16. מדברים. שותים קפה.
אני מקשיב לה ונרגע.
אישה כלבה שלי
לפני 13 שנים. 4 בפברואר 2011 בשעה 17:24