למה ניק כפול?
כי יום אחד כבר לא רציתי שיידעו מי אני.
כי יום אחד כבר הרגשתי שיודעים יותר
מדי מי אני.
אז למה בלוג?
כי אני לא יכולה בלי,
כי בלי כתיבה אני בוגדת בייעודי.
אז למה ככה?
כי אני משלה את עצמי שמי שנכנס, המספרים
האלה שמתחלפים בצד,
לא ממש מבינים מי אני.
ואז, כשעבר הזמן, ואנשים ידעו עליי יותר
ממה שיודעים עליי אלה שחיים ממש בסביבתי אבל
לא שומעים את כל מה שהלב שלי אומר,
נבהלתי.
פתאום הבנתי שאלה החיים, ושאני חייבת שוב לעטות
גלימות הסתרה משום שאני חשופה מדי,
וגם כי העזתי להתנסות ולנסות לגעת, באחרים ובי.
נבהלתי. פשוט נבהלתי.
ואחר כך, גם התביישתי.
משום שכמו כל דבר בחיים, האכזבות הכריעו אותי.
באותו רגע הבנתי שאני גם עלולה לאכזב אחרים.
אז נסוגותי, העזתי לחזור רק במסווה.
למרות שבינינו, אי אפשר לשנות את המהות
והיא תזדקר לה תמיד בבחירת המילים שלי.
כך שבמחשבה שנייה,
אני אשאר תמיד אני,
ניק כזה או אחר.
אבל נוח ככה. פשוט נוח.
זה למה דווקא ככה.
לפני 13 שנים. 12 בפברואר 2011 בשעה 10:27