בחיים האחרים שלי, אני מתבוננת. מנסה להבין את המסרים שעוברים מעל ומתחת לפני השטח. אבל דואגת לא לשקף חזרה שום דבר, שלא ידעו מי אני...
בחיים האחרים שלי, אני מטפלת, מזינה, מכילה את כל העולם, אשתו, הכלב שלהם, הפרעושים של הכלב ולפעמים גם כמה רוחות רפאים. כמו אמא אדמה אני אוספת אותם אלי, כמו מראה על הקיר, אני משקפת להם את האפשרויות שהמציאות מציעה, ולא תמיד יש להם הכח לראות בעצמם.
בחיים האחרים שלי אני שותקת, סופגת, מקבלת הכל. באהבה, בשקט, בלי מחאה. הצלקות שיש בי הן סימני נצחון, עדות דוממת לעמידה שלי מול הרוע, וגם עדות לנצחון.
בחיים האחרים שלי אני עושה עלי את חליפת גיבורת העל ויוצאת להלחם בעוולות, ברע, באלימות ובכאב.
וכשאני נמצאת אתך בחדר, מי אני בדיוק? מה נשאר מהחיים האחרים האלה שבהם יש לי תפקידים שאני חייבת למלא?
אני מתחילה כל סשן בחיבוק, עדות לזה שבעיניים שלי יש פה עשיית אהבה. אני רואה אותך, בדיוק מי אתה. בלי מסיכות, בלי שטיקים, את מה שנמצא מעבר לסיפורים הקטנים שאתה מספר לעצמך.
אני מטפלת יפה בצעצועים שלי, מותחת להם את הקפיץ כמעט עד שבירה, אבל רק כמעט. אני מקלפת ממך פחדים, ספקות, מפלצות שהסתתרו כל השנים הללו מתחת למיטה שלך בלילות.
אני מכילה את התחנונים, את האנחות, את הרגע שדמעה בודדת יורדת לך על הלחי. הדמעה הזו יקרה לי.
אני משחררת את האלה שבי, שתשחק, תאהב ותשמח.
מאכילה את הלביאה שמשחרת לטרף.
ומשאירה אותך, ואותי צמאה לרגע הבא
