ללא מילים

אני אִידְיוט שרותח על מידת טיפשותו. אידיוט שלא יודע לעקוב גם אחרי ההוראות הפשוטות ביותר ומגלה שִכחה מהר מכפי שחשבתי – במיוחד כשאני תמיד יכול לרשום אותן, כתזכורת, באמצעים פשוטים. 

אני טיפש במיוחד כי לעתים בחופזה, מתוך איזו קפריזה ואגוצנטריות, אני מכשיל עצמי שלא במתכוון כשאני מרשה לעצמי לצעוד במקומות שספק אם אני זוכר שהותרו לי, במקום פשוט ללכת ״על בטוח״, להמתין מעט, לגלות סבלנות – להוציא עצמי מהמשוואה.
 
יש בי היכולת, אני מאמין, אך אני מכשיל עצמי לעתים קרובות מכפי ששיערתי. 

אני אידיוט בוכה, לא כמו, משום שאיבדתי אותך
ועוד כך.