ורוניק = אהבה

עייפה קצת

אוהבת חמוריקו נכנס לי לחלומות

אז באים ימים כמו היום...
הדאון אחרי ההיי...
הנפילה....
וכל פעם היא יותר מרסקת...
לא בא לי יותר ככה  

יש איזה מישהו, בחור...
הוא גורם לי להרגיש הכי יפה בעולם, יפה מבחוץ אבל בעיקר יפה מבפנים, הוא לא אומר לי שאני יפה ולא מחלק מחמאות (לפחות לא כאלא שנשמעות מזוייפות).
לידו אני הכי יפה, הכי חכמה, הכי מצחיקה.
אוהבת את עצמי כשאני לידו... 

הכי כיף לרקוד ריקודי עם ולהתבלבל ברגליים

מוצאת את עצמי כל יום זיכרון מתאהבת בחיילים מתים...

הקיץ כבר פה 

לבשתי שמלת פסים צבעונית 

העיניים שלי פוזלות אחורה לחמוריקו.... היתכן?

או שהלב רוצה להאחז במשהו מוכר?

או שזאת סתם חרמנות של סופ"ש?

מי יודע?

העיקר שלא התנהג את זה....

חייבת להיות שקולה ומדודה בהתנהלות מולו.... לא לתת ללב להוביל אותי שוב...

לא אתן לעצמי לחזור ולהיות במקום הזה שוב

רוצה אהבה

מתגעגעת לאהוב

כשאתה חיוור מצער 
מתחפר בשתיקתך 
תן לי לדבר אליך 
וללכת בין צלליך 
להיות איתך 

לא אשאל אותך מדוע 
לא אחריד את בדידותך 
זהירה, כמו מהססת 
באותות חיבה וחסד 
אדבר איתך. 

יש בי כח, יש בי כח, 
אל תחוס עלי 
אל תפריע לקוצים שלך 
לשרוט את רגלי. 

כשאתה עייף עד מוות 
לא נרדם בחשכה 
בשעה שסיוטיך 
מרדפים חלומותיך 
אשאר איתך 

על ידך אני נודדת 
בין שנתך ליקיצתך 
המילים שלי שבירות הן 
וכפות ידי קטנות הן 
אך הן לצידך. 

כשאראה, או כשתאמר לי 
חרש, חרישי 
כי מתיך מתקבצים 
גם אני ארכין ראשי 

לא אשאל אותך מדוע...

ר.ש