לפני 13 שנים. יום שבת, 16 במרץ 2013 בשעה 17:29
"...ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל
כי גם אותי סופה נודדת סחפה..."
א.ו
ורוניק = אהבה
קבלו אותי הכי נקי שיש
לפני 13 שנים. יום שבת, 9 במרץ 2013 בשעה 17:32
את המקור כתב יהונתן גפן המופלא והלחין דיויד ברוזה המופלא לא פחות
לקחתי את החירות להתאים אותו לי
שיר לאישה השניה
אני האישה השנייה בחייו
ושנייה שומעת צחוק ויגונו
אני השנייה השנייה של חייו
ואין איש יודע שאני והוא
אני האישה השנייה של חייו
ויופייי השני כה אחר וקסום
אסור להביט בי יותר מדי
ושמי הקצר עוד אינו לפרסום.
אני האישה השנייה של חייו
ושנייה אחכה בלי קנאה ותלונה
שיגיע אלי מקצה לילותיו
לרגע קצר בו אהיה ראשונה....
לפני 13 שנים. יום שני, 25 בפברואר 2013 בשעה 18:26
אם הייתי הוא הייתי מקדישה לי את השיר הזה.....
לאט לאט
מילים ולחן:
שומע איך את שרה בשבילי
רואה אותך רוקדת לפני
דבר כזה במו עיני
נוכחותך היא אש בעצמותי
מתוך שאת שומטת את בגדי
גופך נחשף בכל צבעי הקשת
ואת רואה אותי רואה
וכמה את יפה כשאת נרגשת
את מתקרבת אלי לאט לאט
בין לחישה למבט לאט לאט
את מגלה מי אני לאט לאט
את מגלה לי מי את לאט לאט
מפתיע איך גופך כל כך מוכר
ואיך נוגעת נפש בבשר
מגע כזה לא יתואר
אף פעם לא היכרתי בעבר
את מתקרבת אלי לאט לאט
את נמסה בין ידי לאט לאט
גולשים גלים אל החוף לאט לאט
בתנועה לאין סוף לאט לאט
את מתקרבת אלי לאט לאט
בין לחישה למבט לאט לאט
את תגלי מי אני לאט לאט
את תגלי לי מי את לאט לאט
לפני 13 שנים. יום חמישי, 21 בפברואר 2013 בשעה 18:54
בהמשך לפוסט הקודם
לפעמים צריך חמוריקו קשוב ואמפטי (באופן מפתיע)
שישיר לי שיר באוזן במיוחד בשבילי
שיקשיב ויעזור לפרק את התחושה המעיקה של חוסר לגיטימציה להתגעגע ולאהוב
שיגיד את הדברים הנכונים כדי לגרום לי להרגיש יותר טוב...
לפני 13 שנים. יום חמישי, 21 בפברואר 2013 בשעה 17:12
מרגישה כאילו אסור לי לאהוב ולהתגעגע....
לפני 13 שנים. יום שלישי, 19 בפברואר 2013 בשעה 10:44
בהמשך לפוסט הקודם.
טוב.... הבנתי.... אתה לא יצירתי....
אז אני אכתוב המשך....יצר החרמנות של היומיים האחרונים מוציא ממני פרץ יצירתיות שלא ידעתי שקיימת בי.
כאילו לפצות על החסך בזיונים הדמיון שלי עובד שעות נוספות....
מקווה שהמיילים שלי עושים לך נעים.
בלי להיפרד מהחיבוק שלך אני מצביעה על המטבח הסלון והמקלחת.... והולכת אחורה לכיוון חדר השינה.... שם... נעים וחמים ונוח יותר להתכרבל בין הרגליים שלך ולעשות לך דברים נעימים... לפחות ככה נראה לי אבל לך משום מה יש תכניות אחרות...
אתה מבקש ממני להתפשט ולשבת על המזרן, ומתיישב בעצמך על הספה.
אני כל כך רוצה לגעת בך אבל זוכרת שביקשת שנעשה את זה ככה, אתה מבקש ממני ללטף את עצמי... ואני קופצנית וקשקשנית בעיקר ממבוכה... לא ממש מצליחה
לשחק את המשחק, ואתה בשקט וברוגע שלך משחק עם עצמך ומסתכל עלי, מחייך...
לאט לאט מצליחה להכנס לקטע ומשחקת עם עצמי מולך, בניגוד אליך אני מאוד לא נינוחה ומוותרת...
קמה לקראתך כי רוצה לגעת בך, לטעום אותך, להריח ולהרגיש את החום והמרקם שלך... רוצה להיות הכי קרוב שאפשר...
מרגישה שאם לא תיגע בי או אני בך אתפוצץ...
ואתה בשלך... מחייך.... שואל אותי אם יהיה לי יותר קל אם תקשור אותי.... לא יודעת מה לענות, הרי ברור שיהיה לי יותר קל להיות קשורה אבל לא רוצה להיות
קשורה, רוצה לגעת בך!
אתה לא מחכה לתשובה וקושר לי יד אחת לידית החלון, (לא בלי תלונות מצידי שזה לא פייר ובלה בלה בלה) שוב מחייך את החיוך המקסים והמעצבן שלך ואומר שהיד
השניה משוחררת כדי שאוכל לשחק עם עצמי מולך...
אני מסננת בין שיניי - זוכר את הדוברמן והסטייק?! ואתה - כן כן זוכר.... שששש.... תמשיכי....
עכשיו תמשיך אתה!!!!
נ.ב רק שתדע שגם תוך כדי כתיבה אני כולי בעיקצוצים ותזזיות, הרגל מקפצצת לה בעצבנות...
הכתיבה לא משחררת כמו שקיוויתי... היא מעוררת ומגרה אותי אפילו יותר.
אוף!!! למה אתה כזה רחוק?!
לפני 13 שנים. יום שני, 18 בפברואר 2013 בשעה 19:16
שוכבת לי במיטה בין שינה לעירות.... ומדמיינת לי.... מריצה לעצמי סרטים בראש....
רואה אותך מגיע, נכנס אלי הביתה.... עטוף במעיל החום הגדול...
עוד לפני שהרגל שלך עברה את מפתן הדלת אני מורידה לך את המעיל והחולצה שמתחתיו, מעבירה יד על השיער הנעים שעל החזה שלך, שואפת אותך אלי...
מחבקת אותך חיבוק קצר וממשיכה להפשיט אותך, מנסה לפתוח לך את החגורה אבל המוטוריקה העדינה שלי לוקה בחסר כשכולי עיקצוצים של התרגשות,
אתה עוזר לי ופותח את החגורה באיטיות מעצבנת שעושה אותי עוד יותר קופצנית ונרגשת.... ונותן לי להמשיך להפשיט אותך..
מתכופפת על הברכיים כדי להוריד לך את הנעליים והגרביים. מושכת את המכנסיים למטה וכמעט תולשת לך את התחתונים,...
עדיין על הברכיים.... מברכת לשלום את החלק החביב עלי... מחככת את הלחי על החמימות הנעימה שלו, מעבירה את השפתיים בריפרוף, ואולי אפילו טועמת טעימה קטנה עם הלשון.
כולי עיקצוצים ורצון להישאר ככה לנצח, מצליחה בקושי לתלוש את עצמי ועולה למעלה, מחבקת אותך שוב הפעם חיבוק יותר צמוד וחזק, נעים לי הניגודיות של הערום שלך
מול הלבוש שלי... (בדרך כלל אוהבת את זה שאני ערומה ואתה לבוש, אבל הפעם תורך..)
ואיך שאתה ככה... עושה לך סיור קצרצר בבית החדש...
עכשיו אתה ממשיך את הסיפור.....
לפני 13 שנים. יום ראשון, 10 בפברואר 2013 בשעה 13:10
זהו!
עברתי דירה!
גרתי בישנה 5-6 שנים
ועכשיו דירה יותר גדולה, מוארת יפה ושלי!!! שלי!!!! שלי!!!!
או יותר נכון של אמא שלי!!! שלי!!! שלי!!!
לפני 13 שנים. יום שני, 4 בפברואר 2013 בשעה 19:01
ואם.... ואם אגיד לך שדיי... ונמאס לי, שלא רוצה להרגיש ככה....?
זה יכאב לך כמו שזה כואב לי?
תעביר את זה על סדר היום ותמשיך הלאה כאילו לא הכרנו, או כמשהו זניח כמו חיפושית שעברה במסלול שלך והשאירה עקבות קטנים בחול...?
אולי אתה זרזיף המים שנקרא בדרכי בזמן שחיפשתי את הדרך?
אולי הרוות את הצמה שלי כדי שאוכל להמשיך בדרך, ואני טעיתי וחשבתי שאתה נווה המדבר שלי...
לפני 13 שנים. יום ראשון, 3 בפברואר 2013 בשעה 18:41
האם מה שמגיע לי בכל הנוגע לאהבה הוא פירורים?
רסיסים קטנים של מתיקות (מפחדת להגיד אהבה)
האם נועדתי להיות תמיד בעדיפות שנייה, שלישית או רביעית לאדם שאצלי הוא בעדיפות ראשונה?
כשהייתי שם, במקום ה"ראשון" הרגשתי שהוא חונק אותי ברצונות שלו, שהוא כבר החליט איפה נגור ואיך יראו החיים שלנו, בלי להחליט ביחד איתי.
ו/או ההוא שהייתי במקום הראשון שלו רק כשהיה בחו"ל? פעמיים שלוש ביום דיברנו וכל שיחה שעה ואפילו שעתיים... ומצלמה פתוחה בסקייפ כל הלילה....(כאילו ישנים ביחד...) ואיך שהיה מגיע לארץ הייתי שומעת ממנו ציוץ פעם בשבוע....
או ההוא שאני אוהבת כל כך אבל רואה בי כתף לפרוק את אשר על ליבו.... איש פגיע כמו אפרוח צהבהב... נפש עדינה עם אגו ענק וכל מה שבאמת מעניין אותו זה הוא עצמו... ואצלו אני לא בטוחה שאני בכלל בעדיפות....
לא יכול להיות משהו באמצע, מישהו שיחבק אותי בלי לחנוק?
מישהו שיחשוב עלי ויתגעגע אלי כמו שאני אליו... לא הרבה ולא מעט, בדיוק במידה הנכונה.
מישהו שאני יכולה בקיץ לשבת איתו על הנדנדה בחוץ ובחורף להתכרבל על הספה מול התנור....
בלי לספור את השניות עד לרגע שיצטרך ללכת?