לפני 11 שנים. 2 בפברואר 2013 בשעה 22:53
חזרנו להתחרפנות?
ורוניק = אהבה
קבלו אותי הכי נקי שישלפני 11 שנים. 6 בינואר 2013 בשעה 17:57
עייפתי.... איבדתי עניין....
אוהבת לבכות יחד עם הגיטרה ב02:39
לפני 11 שנים. 4 בינואר 2013 בשעה 21:11
אחד מאותם ימים....
מרגישה שהעור שעל גופי לא יושב טוב.... אי נוחות שכזאת....
מרגישה לא שייכת ולא אהובה....
כאילו כל דבר שאני אומרת יוצא עקום ולא מובן.... עוקצנית ונשכנית מבלי להתכוון
כל נגיעה שלי מכאיבה, מציקה ולא נעימה. ובעצם כל מה שאני רוצה זה רק מילה טובה וחיבוק ....
מרגישה קצת כמו קיפוד שהתכדרר לו....
אני כדור קוצים ...
נראה לי מוטב להסתגר בבית ולא לדבר כדי לא לפגוע באף אחד....
לפני 11 שנים. 29 בדצמבר 2012 בשעה 16:30
שונאת, שונאת, שונאת את שבת בערב!
השעות שהכי מחרפנות אותי
שבת בערב, שונאת שונאת שונאת שונאת!!!
שונאת את שבת בערב!!!!
לפני 11 שנים. 15 בדצמבר 2012 בשעה 15:55
מים חזר מים המלח וכתב "אבן לא הבאתי לך, סליחה. אבל אולי במקום זה, פעם הבאה שאבוא, אעמוד לך בסלון כמו אבן ואתן לך לפסל בי מה שתרצי...:)"
ואני בתשובה כתבתי
"האמת יש לי רעיון יותר טוב לפיצוי....
במקום קצת אחר מהסלון שלי... אותך בתור אותה אבן שתיארת, כמו סלע בזלת שחורה שאוגרת בתוכה חום ממעמקי האדמה ומהשמש שחיממה כל הקיץ.
בלילה גשום וקר במיוחד נותן לגשם ולי לפסל אותך.
איפה שהגשם הקר יעשה בך צמרמורות, הידיים והפה החם שלי יעשו בך צמרמורות אחרות.... הגשם יגע בעור החם שלך, יזרום בקילוחים דקים וחדים למקומות שהידים שלי רוצות להיות, והפה שלי יאסוף אותם לתוכי ויחמם את אותם חריצים ושקעים,
לא תדע להבדיל בין חום לקור....
הגשם ישטוף אותך מהכל למעט מהתחושה של הזין שלך בפה שלי ....
אתה תהיה סלע בזלת שחזר להיות לבה רותחת....
אם אצליח להפוך סלע בזלת ללבה רותחת זה יהיה פיצוי נפלא על זה שלא הבאת לי אבן מים המלח...."
לפני 12 שנים. 31 באוקטובר 2012 בשעה 20:20
החרמנות הזאת מחרפנת אותי!
כאילו כל המוח ירד והתמקם שם....
כאילו כל הדם ירד לשם....
כאילו אין אני, יש רק רצון וחשק לזיון
לפני 12 שנים. 21 באוקטובר 2012 בשעה 17:59
מי צריך חמורים כשאפשר לשתות מים מתוקים
לפני 12 שנים. 13 באוקטובר 2012 בשעה 18:13
ירדנו לים בדרך היפה והארוכה יותר
הרוח החזקה עשתה צורות יפות בחול היבש
הלכתי על החול וכתבתי את שמו, המשכתי ללכת בידיעה שהרוח תמחק אותו כמו שמחקה את עקבות הקיץ
לפני 12 שנים. 9 באוקטובר 2012 בשעה 22:46
מוצאת את עצמי צועקת לעבר התמונה הקטנה בצ'ט של הפייס בוק
"תן לי לכעוס עליך! תן לי לכעוסססססס עליך!!!"
לפני 12 שנים. 9 באוקטובר 2012 בשעה 18:21
כתבתי בפייס בוק:
"לא מרגישה חזקה ונמאס לי לתחזק ובכלל נמאס לי מלהחזיק, לחזק, להיות חזקה וכל המילים שהשורש שלהם הוא תחזק, מחזיק או חזק או כל מילה נרדפת למילים הנ"ל כנ"ל גם כל הקשור למילה להכיל...."
נמאס לי לתחזק קשרים עם אנשים.... רוצה שיתחזקו אותי... רוצה שיחזרו אחרי, רוצה שיתקשרו וישאלו לשלומי ויזמינו לקפה, רוצה שיכילו אותי וידברו עלי וידאגו לי ויתנו לי עצות, רוצה שידעו רק ע"פ ה"הלו" שלי מה מצב הרוח שלי, רוצה שיבינו שגם אם אני אומרת שהכל בסדר לא תמיד הכל בסדר.... ולא יגידו לי שאני צועקת זאב זאב (כמו שחמוריקו האידיוט אמר) רוצה שירצו לשמח אותי ולהצחיק אותי. רוצה שיחבקו אותי חזק עד שהכל יעבור
יופי... אני רוצה... אבל... יוק!