ורוניק = אהבה

בהמשך לפוסט הקודם 

.... ואז הדביל החליט שהוא בא....

 

היית צריך לשיר לי את השיר הזה 

אבל במקום בחרת להיות דביל 

 

והנה הגיע שבת בערב...

ואיתו הגעגוע, טיפוס הקירות, החפירות העצמיות, וחשבון הנפש המיותרים כל כך, המעייפים כל כך. 

 

מחפשת לי משמעות....
מחפשת לגדול
מרגישה שכל העולם סביבי גדל ופורח ואני נשארת ניצן שדרכו לפרוח לוטה בערפל....
נדמה כי מגיעה לסוג של פשרה מול העולם ומתפשרת על בינוניות
האם נועדתי לבינוניות? שלא לומר לחיות את החיים "בקטן"?
בלי אהבה, בלי קריירה, פשוט לחיות כי צריך?
מרגישה שיש בי פוטנציאל ויכולת אבל משום מה תקועה שם .... בבינוני...
נכון... לומדת, עובדת, אבל מרגיש לי חסר, מעט מידי ללב שלי, לב צריך לפעום ביתר שעת, צריך להתרגש.
הגוף חיי אבל הנפש לא מצליחה לטרוף את העולם, לא מצליחה להגיע לסיפוק ולאהבה שהיא יכולה וצריכה.
יש רגעים של סיפוק, הנאה ואהבה. אבל זה טעימה קטנה ממה שיכול להיות , וזה מעורר את הרעב והרצון ליותר.
לא אומרת שהכל רע ומר... להפך בסך הכל נמצאת בתקופה טובה של לימודים, עבודה , מוקפת בחברים טובים, וכל הזמן עסוקה. אבל משהו לא מצליח לצאת החוצה.
א מצליחה למצוא את המשמעות והכיוון והעשייה, לא מצליחה למצות את הפוטנציאל האמיתי.
קצת כמו שף שמבקשים ממנו לבשל קופסה של "מנה חמה"...

ואולי מרגישה ככה כי שבת בערב... והשדים והמפלצות יוצאים מהחור שלהם ואומרים שלום... ביום ראשון הם יחזרו לפינה החשוכה שלהם....

 

נמצאת במעין משחק של כיסאות מוזיקלים
מסתובבת, רוקדת בין הכיסאות כשהמוזיקה של החיים מזיזה לי את הטוסיק.
וכשהיא עוצרת.... לעיתים מצליחה לתפוס כיסא ומתיישבת ,
לעיתים לא מוצאת את מקומי ונעמדת מבולבלת,
מחפשת לי כיסא, מקום פנוי,
מתיישבת על כיסא ונדמה כאילו זה הכיסא האחרון והגעתי למקום הנכון,
ואז המוזיקה מתנגנת שוב ואני חוזרת לרקוד בין הכיסאות.  

 

כרגע מרגישה כמו במשחק של כיסאות מוזיקלים.....
לא מוצאת את מקומי בעולם רוקדת,
לעיתים נעצרת,
קצת מבולבלת,
לעיתים עצובה כי מבינה שלא משנה עד כמה אוהבת את המקום שבו נמצאת,
המקום לא בשבילי וחייבת להמשיך הלאה...
להזיז את הטוסיק בין הכיסאות....

 

הייתי רוצה שתלטף אותי כמו שליטפתי אותך 
שתאהב את הגוף שלי כמו שאני אוהבת את שלך
הייתי רוצה שתרצה אותי ותחלום עלי כמו שאני חולמת עליך י
הייתי רוצה להיות במחשבות שלך כמו שאתה בשלי
הייתי רוצה להיות יותר משמעותית עבורך, להיות יותר משעשוע ושינוי מרענן בחיים שלך
הייתי רוצה.... 

 
חסרה לי ההרגשה שאתה מושיט יד וממשמש לי את המוח.... משחק איתו  ומלטף אותו...

טיפוס קירות באמצע השבוע?

 

שאלות לי אליך

כשקורא לך משהו מצחיק, מי האדם הראשון שאתה חושב לספר לו?
כשאתה שומע שיר יפה ברדיו מי האדם הראשון שאתה רוצה לשתף?
כשאתה מקבל בשורה טובה מי האדם הראשון שאתה רוצה לספר לו ויודע שישמח בשמחתך?
כשאתה עצוב מי האדם הראשון שאתה חושב להתקשר אליו כדי להתעודד?
כשאתה כועס, מי האדם הראשון שאתה רוצה לשתף ויודע שהוא זה שיעזור לך לפרוק את הכעס ואולי אפילו יצחיק אותך?
כשאתה עצבני ובא לך רק להשתבלל על מי אתה חושב שהוא האדם היחיד שיכול להבין אותך כרגע? ובא לך שיכין לך תה ורק יחבק אותך בלי לשאול שאלות?
כשאתה מתעורר בבוקר, מי האדם הראשון שאתה חושב עליו ורוצה לתת לו נשיקה ולאחל לו בוקר טוב?
בבוקר כשאתה בשרותים ומנסה להוריד קילו וחצי של חרא יחד עם הקפה על מי אתה חושב?
ברגעים הקטנים (והנדירים) שיש לך טיפה שקט במשך היום, על מי אתה חושב?
כשאתה חרמן וכל הגוף שלך שואג שהוא צריך זיון על מי אתה חושב?
כשאתה נוגע בעצמך ועושה לעצמך נעים על מי אתה חושב?
כשבא לך שמישהו יחבק וינשק אותך על מי אתה חושב?
שנייה לפני שאתה נרדם ומחבק את הכרית ו/או שם את הראש על הכרית מי היית רוצה שהכרית תהיה?
כשאתה מטפס על הקירות (ולא משנה הסיבה) מי היית רוצה שיוריד אותך משם?

 

מין יום נשכני שכזה 

רוצה לאכול את האוכל המנחם שלי, לעשות מקלחת, ולהיות בהתכרבלות 

לא חייב להיות בסדר הזה 

דווקא שיש נפילה 

אין אף אחד בנמצא