|
|
|
מגיעה הביתה מיום עמוס בחוץ,
הדלת עוד לא נסגרת מאחורי ואני כבר מתפשטת... זורקת את הבגדים לסל הכביסה,
עושה מקלחת רותחת כמו שהוא אוהב, המים שורפים לי את הגוף,
מקציפה את הסבון על גופי, נעים לי... נעים לי הרותח, החום מנחם, מרכך את הנוקשות,
מרגישה איך המים מטהרים לי את הגוף והנשמה,
סוגרת את ברזי המים, נותנת לעצמי עוד דקה להיות באדים החמים שמקיפים אותי,
נכנסת לחלוק הגדול, הרך,
מתכרבלת בתוכו ובתוכי,
ושקט פתאום.
בעבר כשחשבתי עליו זה שימח אותי
היום המחשבה עליו מעציבה אותי
מים
זה נהפך לגעגוע צורב ושורף למים
מי היה מאמין שדווקא מחמוריקו זה יגיע?
כשצריך לגרש מהלב מים קרים, מנוקרים מרוחקים
דווקא חלומות על חמור מחבק עוזרים ומנחמים
דווקא שיחות עידווד והידיעה שחמוריקו חבר מחממת את הלב ומגינה עליו מפני הקור
שבת
שונאת את שבת!
בהמשך לפוסט הקודם
לאט לאט ובכוונה מלאה לא נותנת לעצמי לשקוע
מרימה לעצמי את השפתיים לכדי חיוך
שומעת מוזיקה שמזיזה לי את הטוסיק
ויאללה באלגן!
ככה לאט לאט, בלי לשים לב, מאבדת את שמחת החיים שלי...
אני רוצה יותר
ואתה נותן פחות ופחות. מידי פעם כשאני מרימה את הראש ומבקשת יותר אתה שם לי ברקס.
ואני מתפשרת ומנסה להסתפק בפרורים שאתה נותן לי
אבל אהובי, אני לא יכולה יותר
הפרורים שאתה נותן לי לא מספקים אפילו את הרגעי, הם עושים אותי רעבה, מתוסכלת ובסופו של דבר כועסת ועצובה
מרגישה שזה לא פייר שהמצב הוא כזה
ויודעת שאם אנסה לדבר איתך על זה, שוב תגיד את המילים היפות "אני לא רוצה להכאיב לך" ואני כמו מפגרת אגיד לך שלא תבחר בשבילי
ואני הרי לא יכולה לבחור בשבילי יותר, כי אם אבחר בשבילי זה יגמר.
ואז נוגעת בעצמי, בוכה ונרדמת...
לפעמים מצב רוח טוב מקבל טוויסט וקיק למעלה ממשהו חיצוני
אבל ראשיתו ומקורו חייב להיות מבפנים
:)
מתגעגעת למים
למרות שהוא כבר לא משמח אותי
למרות שהוא כבר לא מזיין לי את השכל
למרות ש... ולמרות ש....
אולי כי זה שבת בערב ואני מתגעגעת
הכי כיף לחזור מהברכה
להוריד את בגד הים
לעשות מקלחת רותחת
ולשבת ערומה בדלפק שבמטבח מדיפה ריח נעים של סבון...
הבריזה הנעימה שבאה מחלון חדר השינה ומטיילת לה בבית, מלטפת לי את הגוף...
השיער רטוב ומטפטף על הכתף, הטיפות קרירות, מוצאות את דרכן במורד השד לכיוון הטבור.
מתייבשת לאט, נותנת לאויר ולמים לעשות לי נעים בגוף.
